“מלבד כמה תמונות נוגעות ללב, כמו האדם הבודד המתעטף בדגל המדינה במיטתו בתור שמיכה, או אדם האובססיבי לחליפה שהוא לובש, רוב הספר הזה הוא בליל של שטויות. נכון שאפשר לפרש אותם ולמצוא הסבר, אך האם באמת שווה להקדיש לכך את הזמן? אולי, כי גבריאל מוקד, שהוציא וערך כל כך הרבה ספרים בחייו, יודע בוודאי לכתוב מעניין וקריא. אך נראה שהוא בחר בסגנון הסוריאליסטי והמסובך בכוונה. בכל אופן, לי אין את הזמן, הרצון והעניין לעשות זאת כרגע. כן היה נחמד לראות ציטוט אחד מדליה הרץ "לפעמים אדוני גם זה לא". עד שיוכח אחרת, נראה שגבריאל מוקד טוב יותר בתור מוציא לאור ועורך ספרותי מאשר כותב בעצמו.”