“אליעזר שטיינבאַרג/ משלים

יש לי חיבה יתרה לסוגה הספרותית הנקראת משלים. עד כה יצא לי לקרוא את כל המשלים שנשתמרו מגדולי הכותבים:

1. איסופוס- כותב המשלים מיוון העתיקה שנחשב גם לאבי המשלים. הוא כתב כ 325 משלים המשויכים אליו כמעט בוודאות. דמותו לוטה בערפל וישנם מספר סברות לגבי האדם. הרווחת כיום טוענת כי היה עבד כעור צורה שעלה לגדולה בשל לשונו החדה ושכלו החריף. משליו מתומצתים ובדרך כלל לא עולים על מספר שורות. הכתיבה לא ספרותית אלא רעיונית, ולמעשה רבים ממשליו עובדו על ידי שני הסופרים הבאים שאני עומד לכתוב עליהם לצורת כתיבה מחורזת וספרותית יותר. הקובץ המלא של משליו תורגם ע"י שלמה שפאן ואוייר ע"י בצלאל שץ.

2. לה פונטין(1621-1695) הצרפתי, חיבר מעל 300 משלי חיות. מהם כמו שציינתי עיבודים רבים לאלו של איסופוס אך רבים מקוריים משלו. יש מספר תרגומים לקובץ המשלים המלא. אני קראתי את זה של ראובן וימר עם מכלול הציורים המלא של גוסטב דורה.

3. איבן אנדרייביץ קרילוב (1769-1844) הרוסי, חיבר כ-200 משלים שיצאו במספר תרגומים בעברית. אני קראתי את האחרון שבהם של חגית בנזימן שהיא סופרת ילדים בפני עצמה.

את אליעזר שטיינברג (1880-1932) לא הכרתי, למעשה הגעתי אליו בעקבות תרגומה של חגית בנזימן למשלי קרילוב. תרגומה היה כל כך טוב, מרענן וחדיש, שחיפשתי עוד תרגומים שלה ומצאתי שהיא תרגמה גם את משליו של שטיינברג שנכתבו במקור ביידיש.
משליו של שטיינברג הם פורצי דרך בהמון מובנים. אני לא אתמקד על השפה מכיוון שקראתי את התרגום בעברית, אבל אם התרגום נאמן למקור שהרי העושר הלשוני ומשחקי המילים והלשון פשוט אדירים. דבר שני נושאיו מעניינים. הוא נוטה ברבים ממשליו להתמקד בחוסר צדק ולפעמים מוסר ההשכל ניתן בצורה של הפוך על הפוך.
לא לכל משליו יש מוסר השכל או פואנטה מובנת, לא פעם יש קונפליקט או תיאור סיטואציה ללא פיתרון. הדבר האחרון הוא צורת ההאנשה ששטיינברג עושה. אם אצל כותבי המשלים הקודמים אותם קראתי היו אלו חיות שקיבלו האנשה ואף הטמיעו מאפייני אופי מסויימים שהתקבעו עד היום (שועל ערמומי, חמור טיפש וכו'...), אצל שטיינברג יש פריצת גבולות והכל משמש אותו במשליו, חיות, חפצים, מאורות. כך אפשר למצוא אצלו עימותים בין המראה לסבון, קולב ומעיל ועוד רבים וטובים שמזכירים לא פעם סצינות מקטעי האנימציה של ניר וגלי.

סיבה נוספת שאני כל כך אוהב משלים היא שבמשך שנים אני כותב ומאייר משלים בעצמי. זה התחיל מכתיבה עבור הילדים וכשהם התבגרו זה המשיך למשלים שמיועדים לקהל מבוגר יותר. המעטים שראו את הכתיבה שלי טענו שאני כותב בשפה גבוהה מידי ובשל כך ילדים ירתעו ולא יתחברו לכתיבה שכזו. ילדי גדלו על המשלים שלי, אבל אולי הם לא דוגמא. דבר שני, אני לא יודע ואין לי רצון לכתוב אחרת.
לפני 5 שנים ציינתי באחת ההסקירות שלי שאני כותב ועל הרצון לפרסם יום אחד. אתם יודעים מה קרה במשך כל אותו הזמן? כלום.
המשכתי לכתוב, אבל לא פרסמתי כלום.
בכל אופן, כדי לתת טעימה מהיצירה שלי אני אחשוף את אחד המשלים. בחרתי באחד הכתוב לקהל מבוגר.
אשמח לדעתכם הכנה גם אם סגנון הכתיבה שלי לא לטעמכם.

הגירית והביצים:

אֵי שָׂם בְּלֵב שָׂדֶה, מֻסְוִים מֵעֵין רוֹאֶה,
בְּצֵל הָעֲשָׂבִים הַצְּהֻבִּים וְהַגְּבוֹהִים,
שָׁלוֹשׁ בֵּיצִים שָׁכְנוּ, בְּהֵחָבֵא חָסוּ,
מִפְּנֵי פִּיּוֹת טוֹרְפִים שֶׁלְּאָכְלָם חָפְצוּ.

לְרֹעַ הַמַּזָּל שֶׁל הַבֵּיצִים הַנָּ"ל,
עָבְרָה לָהּ שָׂם גִּירִית תַּאַוְתָנִית גַּרְגְּרָנִית.
וְלַמְרוֹת שֶׁהַגִּירִית אוֹכֶלֶת כָּל בְּתַפְרִיטָהּ
וִיכוֹלָה לְהִסְתַּפֵּק בְּשֶׁרָשִׁים, עָלִים, חִטָּה,
הַבֵּיצִים הֵן עֲבוּרָהּ אֲרוּחָה שֶׁל מְלָכִים,
מַעֲדָן אֵיכוּת מֻבְחָר לְחִכָּם שֶׁל אֲנִינִים.

בְּעוֹד הִיא מְלַקֶּקֶת הַשְּׂפָתַיִם עִם לָשׁוֹן,
מְשַׁפְשֶׁפֶת כַּפּוֹתֶיהָ, מְפַתַּחַת תֵּאָבוֹן,
לְפֶתַע קְרִיק וּקְרַאק, בַּקְּלִפּוֹת נִרְאוּ סְדָקִים,
עוֹד רֶגַע, כָּךְ חָשְׁבָה, יִבְקְעוּ הַגּוֹזְלִים.

"עָדִיף לִי לְחַכּוֹת עוֹד דַּקָּה אוֹ דַּקּוֹתַיִם,
בִּמְקוֹם לִלְעֹס קְלִפּוֹת וְלַהֲרֹס אֶת הַשִּׁנַּיִם".
חַכָּתָהּ גִּירִית בְּסַבְלָנוּת לְרֶגַע הַבְּקִיעָה
וּכְשֶׁזְּמַנּוֹ הִגִּיעַ פַּלָּצוּת אָחֲזָה גּוּפָהּ.

בִּמְקוֹם הַגּוֹזְלִים שֶׁלִּבְשָׂרָם כָּל כָּךְ עָרְגָה
הוֹפִיעוּ צִפְעוֹנִים מִתּוֹךְ שִׁבְרֵי קְלִפּוֹת בֵּיצָה.
רָצְתָה גִּירִית לָנוּס אַךְ הִנֵּה מֵאֲחוֹרֶיהָ
אִמָּא צִפְעוֹנִית בְּהַכָּשָׁה נָטְלָה חַיֶּיהָ.

רָאוּ אֵיךְ הִתְהַפְּכָה הַוַּדָּאוּת וְהִתְרַסְּקָה
חָזוּתָהּ מְתַעְתַּעַת וְחֹסְנָה רַק הַסְוָאָה.
אֵין לְיֵשׁוּתָהּ בִּכְלָל תְּקֵפוּת בָּרַת קַיימָא.
קְלַפְתָּהּ קְלִפַּת בֵּיצָה, שַׁבְרִירִית וְחַלָּשָׁה,
וְאוֹי לְמִי שֶׁיִּשָּׁעֵן עַל נֵדֶר שְׁבוּעָתָהּ.
לְעוֹלָם אַל תִּבְטְחוּ בַּוַּדָּאוּת לְיוֹם מָחָר,
אֶלָּא רַק כְּשֶׁעָבְרָה הִיא דַּרְכְּכֶם לִזְמַן עָבָר.”