באביב 2019 נסגרה הדלת מאחורי ״אורנה ואלה״ — מסעדה, בית ומוסד שניצב ברחוב שינקין בתל־אביב מאז שנת 1992. ספר זה, הגדוש מתכונים מהמטבח היצירתי והחדשני, פותח מחדש שער נגיש ומעשי אל הבישול של אורנה ואלה ומביא הביתה את הטעמים האהובים. בתשובה לשאלה אודות ספרן הראשון,
סיפרו שתי החברות הטבחיות, בעלות המסעדה המיתולוגית, כי ״התגובות הכי משמחות ומשמעותיות
מבחינתנו היו שהספר כבר מוכתם כולו ומתפרק מרוב דפדוף. המשאלה הכי גדולה שלנו היא שהספר
יהיה שימושי; שהמתכונים בו יהיו מפורטים ומדויקים ככל האפשר וינהלו דיאלוג עם נשות המטבח. כל
מתכון בספר הזה אהוב עלינו, והלוואי שדרכו המאכלים האלה ימשיכו להתגלגל הלאה ולהביא איתם
עונג והנאה.״ הספר שלפנינו הוא הגשמת המשאלה שלהן, של כולנו.
“לא קשה להבין מדוע אורנה ואלה הגיעו לשיאן בשנים האחרונות: הן נותרו מאחרונות המסעדות האמיתיות שפועלות כאן. לא האכלה או הגשה או קונספט, אלא מסעדנות של ממש. עם מלוא ההקפדה: מהמפות הצחורות ועד אחרון הקינוחים. ובעיקר: עם אורנה ואלה. מסעדניות ושפיות שנכנסות מדי בוקר למטבח.“ (עומר שוברט, הארץ) “ השפיות החשובות והכיפיות ביותר בתולדות ישראל... שפיות פורצות דרך ומובילות, במהפכת הבישול הישראלי החדש.“(גל אוחובסקי) “
המנות הטבעוניות. כמה יצירתיות, כמה דמיון, כמה יופי יש, למשל, במנת קציצות האזוקי שמוגשת עם סלט צבעוני, שני סוגי קרם ואורז מלא זהוב. היש עוד סלט מפתיע ורב־טעמים כמו זה, המכונה כאן קוד 62? איפה עוד מגישים המבורגר מפולי מונג בתוך לחמניית כוסמין?“ (רחל טל שיר, הארץ)
“ הדבר היחיד שאני מיטיבה לבשל הוא מילים ומנגינות. שהשם שלי יופיע על גב ספר בישול?! אין דבר יותר קורע מזה. אבל זכיתי לעבור על כל כתב היד של הספר, וכמו שאני ובתי אביגיל אהבנו את ‘אורנה ואלה‘ וחווינו תהליך פרידה ארוך עם סגירת המקום — כך התאהבתי בספר. אין בו מילה אחת שלא חושפת עד כמה רגישות אורנה ואלה לדייקנות, לרצינות — עד כמה תשוקה וקשב והכלה של הזולת חבויים בתוך
התפריטים והמרשמים שמביאים אותנו, כמו המפות הלבנות ולובן הקירות ופשטות ההגשה ונפלאות המאכלים שהיו במסעדה — לאותו הדבר שמאפיין את כל מה שהן עושות, ומביאות לנו בספר הזה — תענוג של מנות לא מתיימרות ולא מתהדרות, אבל מובילות את גופנו ונפשנו אל שובע שורשי ואל נינוחות הנפש והגוף.“ (תלמה אליגון־רוז)