“"החיים הם לא פרסומת לסוכריות גומי חמוצות. אתה לא יכול להיות רגע אחד חמוץ ואז מתוק להחריד".

מתברר שיש מישהו שיכול להיות כזה והמישהו הזה הוא לא אחר מאשר ג'קסון אמרי. ג'קסון אמרי הוא הילד הרע של העיירה. הוא הבחור שנשות העיירה אוהבות לגדף בימים וללחוש את שמו בלילות. בתחילה, הוא השתקף ככזה גם בעיני גרייס, הילדה הטובה של העיירה.
גרייס נאלצה מאז ומתמיד להיות מושלמת. זאת מתוקף היותה בת הכומר וגם מתוך הנוקשות והציפיות הגבוהות מצד אמה, אותה ניסתה גרייס תמיד לרצות. גרייס תמיד עשתה מה שציפו ממנה לעשות: היא התחתנה עם הבחור הכי פופולארי ומוצלח בעיירה, הלכה אחריו ועמדה לצדו כרעייה נאמנה וטובה כשהתקבל ללימודי רפואה באטלנטה וכן התייצבה בכנסייה באדיקות. אבל אז גילתה גרייס שכל זה לא הוביל אותה אל האושר.
הדבר הכמעט יחיד אותו ביקשה ולו התפללה לא התרחש: ילד לא היה לה ואחרי שבע הפלות היא נותרה שבורת לב. בעלה בתחילה ניסה לעמוד לצדה ולתמוך, אך משלא צלח, מיהר למצוא ניחומים בזרועותיה של אישה אחרת. התפרקותם של נישואיה אילצה את גרייס לשוב לעיירת הולדתה, שם היא פוגשת בג'קסון.
ג'קסון שבור לב גם הוא. זאת בעיקר בעקבות סיבות הקשורות לילדותו. ג'קסון נאלץ לגדול בצל אב שיכור שאנשי העיירה נהגו לכנותו "מייק המשוגע". הוא חי בבדידות, כשכל אנשי העיירה חושבים שהוא לא פחות נורא מאביו. היחיד שתמך בו הוא דודו, אלכס. כמו כן, היחיד שהיה לו לחבר הוא טאקר, כלבו הנאמן, שהיה המתנה האחרונה שג'קסון קיבל מאמו.
הספר הוא לכאורה רומן רומנטי די פשטני, אך אם מביטים קצת יותר לעומק הוא עוסק בנושאים חשובים ונוגעים ללב, כגון: משפחה, אמונה ואהבה.
בתחילה, הקשר בין גרייס לג'קסון מתבסס בעיקר על הכאב. שניהם משתמשים בקשר בעיקר כדי לשכוח, אך בהמשך כל אחד מהם יוצא למסע, מסע של גילוי עצמי. בסופו, המסע מביא כל אחד מהם ואת שניהם יחד לסוג של שלמות.
כקוראת, אהבתי להיות עדה לתהליך שבמהלכו יחד איתם גם דמעתי, גם חייכתי, גם כעסתי ועם יד הלב - גם התאהבתי. התאהבתי בג'קסון ובכלב שלו והייתי מוכנה להמשיך ולהיות שם עבורו "תמיד תמיד". מומלץ בחום!”

“השאלה שאני שואלת את עצמי כשאני קוראת ספרים בסגנון זה, היא מי התחיל את הטרנד הזה?
מי הסופר שהיה הראשון לכתוב את עלילת הספרים האלה, וכולם נהרו אחריו?
ודי ברור לי שמדובר בסופרת. לרוב לא רואים סופרים בנים בז'אנר הזה.

הטרנד הוא כזה: בחורה עוברת משבר כלשהו, בעקבות כך חוזרת לחיים בכפר בו נולדה, או עוברת למקום חדש, ומתחברת עם הטיפוס השתקן והזועף (ואם לא שתקן אז לפחות מאוד חתיך). זה שלא מתחבר לאחרים, אבל דווקא בפניה הוא נפתח. (ואל תשכחו את העיירה שמרכלת ברקע).

כזה בדיוק הספר הזה, עוד אחד לאוסף. כתוב בצורה נחמדה אבל לא יותר מזה.
כאילו לקחו מילים של ספר אחר ורק החליפו את שמות הדמויות. לכן הספר מקבל ממני 3 כוכבים, כי למרות החסרונות, הוא נקרא ברצף בלי הפסקה.”