“מה שמשך אותי בספרו זה טרומן קפוטה היתה "ההבטחה" שלאחר שאסיים לקראו, אקרא למעשה את כל אסופת הסיפורים הקצרים שכתב, וכך אוכל לגבש דעה על סיפוריו הקצרים של קפוטה לא על סמך קריאה חלקית ואקראית של מספר סיפורים בלבד.... חמוש בתובנה זו יצאתי לדרך. זו מתחילה ב-1943 בסיפור קליל בשם "הקירות קרים" ומסתיימת ב-1982, שנתיים לפני מותו של הסופר ושנה לאחר מותו של אביו, בסיפור עגום המבוסס על חייו ובעיקר על דמות אביו.

ככלל, כל אחד מהסיפורים מהווה עולם ומלואו. התיאורים העדינים, מעין רישומים של הטבע ושל דמויות הגיבורים, כל כך שונה מתיאורי הטבע העשירים אך הכבדים של מיטב הסופרים הרוסיים. הדמויות בנויות באופן מרשים, אמין ומעניין וגם העלילות עצמן. אלה בשונה מהדמויות מכילות בחלקן יסוד מסתורי שפענוחו מושאר לקורא, אם יחפוץ בכך.

לדעתי קפוטה מצטיין ברקיחת סיפורים הן בפריפריה בה בילה את שנות נעוריו וגם בעיר ניו-יורק שאת החיים בה הכיר היטב.
רובן של הדמויות הראשיות בסיפורים הם אנשים רגילים פחות או יותר, נורמטיביים במידה סבירה. אבל לכל אחד מהם יש היחוד שלו: כך הגב מילר בסיפור "מרים", שהוא, בעיני, מהטובים שבאסופה. אישה רגילה, מהנהלת חיים שגרתיים על גבול השיממון עד אשר היא נתקלת בילדה בשם מרים. וכך הגברת מילר מסתבכת בערבוביה שהיא מציאות או שמא בידיון.

הסיפור "אדון אומללות" הוא בעיני הטוב שבכל האסופה. במרכזו בחורה צעירה בעיר ניו-יורק שחברתה הטובה והנורמטיבית מנסה להכניס סדר בורגני בחייה המבולגנים. הסיפור מכיל שלל דמויות מעניינות ומגוונות כמו בלא מעט מהסיפורים מכיל אלמנט לא ריאלי המוסיף לו קסם נוסף.

גם הסיפור "הצד שלי בעניין", הכתוב בסלנג חינני שתורגם נפלא לעברית הוא מהטובים שבאסופה. קפוטה מיטיב לתאר את החיים בפריפריה והדמויות הנפלאות בנלעגותן משתתפות בסיפור משעשע רווי הומור וסרקזם. היום חלקו לא היה נחשב כתקין פוליטית.
נראה כי יש מוטיבים החוזרים על עצמם: סיפורים על מעילי חורפן ("פרוות החורפן שלך" ו"המציאה") – בשניהם הנשים הקונות את המעילים אינן יודעות דבר על מצבם העכשווי של מי שהכירו בעבר. המעילים הללו מעידים על מצבם של בעליהן. מבין השנים "מצב העניינים" מצא חן בעיני יותר.

סיפור נפלא נוסף הוא "מיס בוביט". הסיפור מתחיל במשפט: "אתמול אחר הצהריים האוטובוס של השעה שש דרס את מסי בוביט" הסיפור חושף מערכות יחסים מאלפות בין ילדי הישוב הנידח ואותה מיס בוביט, ילדה קטנה, אבל אשת העולם הגדול לפחות בעיני עצמה.

בספר משובצים סיפורים הכוללים דמויות מילדותו של קפוטה ובראשן קרובת משפחה מבוגרת שהיתה הדמות המשמעותית ביותר בחייו (בין השאר "זכרון מחג המולד" ו"האורח של חג ההודיה"). האישה, גב' סוק, זכתה להנצחה נפלאה בסיפורים אלה.
הסופר הסובייטי פאוסטובסקי כתב שמי שרוצה להיות סופר לצבור חוויות ולהחשף להן. נראה שחייו הססגוניים של קפוטה מתחרים באופן מעורר התפעלות בצבעוניות של סיפוריו.

וכשאני כותב דברים אלה אני חושב שעוד מעלה בסיפוריו של קפוטה היא שהסופר לא שומר על דיסטנס בין הסיפורים לבינו. הם נרקחים ממיצי החיים עצמם.

מומלץ בחום.”