1
עומק הים הצפוני, נקודות ציון סודיות
חליפת הצלילה היבשה, הגומי האטום, קסדת הצלילה – שום דבר מאלה לא הספיק כדי להדוף את הקור המקפיא של הים הצפוני. אבל אלק ספסקי לא נרתע מהמים הקרים. הם הזכירו לו את אימא רוסיה ואת הקור העז בליבו שלו.
אך הגזים השונים והתרכובות שוויסת הכבל שחיבר את קסדתו לספינת ההצלה המיטלטלת על פני הגלים היו מטרידים למדי. ומטרידים אף יותר היו הזמזום והקרקוש שנשמעו באוזניו בזמן ששסתום הקסדה הכניס את תערובת הגזים ופלט את נשימותיו.
הוא הזכיר לעצמו שקסדת הצלילה אינה הבעיה האמיתית. הבעיה האמיתית היא הצוללת הגרעינית הנעדרת.
אלק חתך את החשכה בפנס הראש אך לא ראה דבר פרט לבועות אוויר, סחוֹפֶת ודג בודד ואומלל שהיטלטל באפלת המים. כמה עשרות מטרים מתחת לפני המים נראה הים כמעט נטול חיים, הכול אפור ומשעמם בין פיסות של אור שמש שנאבקו לחדור אל קרקעיתו.
אלומת האור מהפנס נחתה על מקבץ של משקעים שעלו כמו אצבעות גבשושיות מקרקעיתו החולית של הים. אבל בחלל השומם שהקיף אותו היה אפשר לראות רק את תצורת הסלע. כלומר, אם לא החשיב את הצוללן האחר.
אלק הפנה את מבטו אל קברניט צוות ההצלה ולכד את תשומת ליבו.
הקברניט היה צנום וחרוש קמטים. היה לו צחוק לבבי וחיוך אמיתי. אלק לא חיבב אותו עוד מתחילת היכרותם. הוא חיבב את הקברניט אף פחות עכשיו כשנהג באדישות נוכח המרחב האפל של ריקנות שנפרש לפניהם.
הם לא היו חברים. הקברניט וצוות המלחים – שמחלצים לפרנסתם כלי שיט טבועים, ובקיצור: מחלצים – היו שכירים. לא יותר מכך.
עוד כשעשו את דרכם אל הים הפתוח וגלים התנפצו על דופנות סירת ההצלה החל הקברניט להעלות זיכרונות מימי עבודתו כרתך תת־מימי באסדות קידוח הנפט מול חופי טקסס. "הזרמים האלה יכולים לקרוע אותך ישר מ—"
"בוא נבהיר משהו," קטע אלק את דבריו. "אתה לא מנהל שיחות חולין. אתה לא מספר סיפורים. העבודה שלך היא להעביר אותי אל הקראקן, בלי לשאול שאלות."
הם עמדו זה לצד זה בעומק הים השומם ואלק הביט בקברניט וצמצם את עיניו. "איפה זה?" שאל אלק בקול חד כתער. "איפה שרידי הצוללת?"
אחרי השתהות קלה רשרש קולו של הקברניט בתוך קסדתו של אלק. "אל תדאג. אני בטוח שאנחנו במרחק יריקה משם." השידור נקטע ואז החל שוב רשרוש. "נראה שנחתנו מחוץ למסלול. אולי נצטרך לחפש קצת, אבל אני מבטיח שנמצא את השרידים שלך." הקברניט צחקק.
אלק תיעב אנשים שצוחקים כששום דבר אינו מצחיק. הוא חשב שזה מעייף.
טמבלים, כל הצוות – הם לא יצליחו לחלץ צוללת שקועה גם אם גורל ארצם יהיה תלוי בכך. מה שבמובן מסוים היה נכון... המחשבה גרמה לשפתיו של אלק להתפתל מעט בזוויות הפה.
הקברניט בלי ספק פירש בטעות את הגיחוך של אלק כסימן לקלילות דעת משותפת. הוא סימן בידו שהכול בסדר לפני שפנה לכתת את רגליו בחול שעל קרקעית הים.
בטח. בסדר. תמשיך לצעוד כאילו הכול נהדרסקי, חתיכת חיקוי עלוב של קברניט. אני אתנחם בידיעה שנשימות החמצן המעורב שלך ספורות. והנה זה הגיע, בסופו של דבר. בעזרת מחשבה רצחנית אחת הרגיש סוף־סוף אלק רוגע שוטף את נפשו.
הוא הסדיר שוב את נשימותיו, ותערובת הגזים שרקה וזמזמה בתוך קסדתו. הוא הרים את מגפיו הכבדים והלך בעקבות הקפטן.
זמן קצר לאחר שחלף על פני הסלע המשונה הגיח קו מתאר משונן וכהה במים האפלים במרחק קצר ממנו. הדופק של אלק הואץ. זהו זה? האם זאת הקראקן?
עשרות פצצות גרעיניות נעלמו בזמן המלחמה הקרה, אבל רוב בני האדם ממשיכים לחיות את חייהם באושר, בלי שיהיו מודעים לכל הצוללות שטבעו והמטוסים שהתרסקו ונעלמו יחד עם הפצצות שנשאו עימם. ראשי הנפץ היו חיצים שבורים, הזדמנויות לא מנוצלות לחולל טרור ופורענות. אם רק היה אפשר למצוא אותם.
אלק פסע עוד צעד לעבר החפץ המוצל, ועורו עקצץ בציפייה בתוך חליפת הצלילה האטומה.
כשפרצה שריפה בירכתי הקראקן עשרות שנים לפני כן והיא צללה לקרקעית הים הצפוני, מונה אלק לטייח את האסון. בתור אחד מבכירי הסוכנים בקג"ב של ברית המועצות הוא עיין בכל התמונות וקריאות הסונָר והמציא סיפורים כדי לשמר יחסי חוץ תקינים.
בלי יכולת לשתף את הידע שלו עם איש – סודות המלחמה הקרה היו מאובטחים היטב – התאבל בשקט על אובדן הקראקן. כל כך חבל שהצוללת שקעה. כל כך חבל שהקראקן לא זכתה להדגים את כוחה האדיר.
כל דבר בחיים ראוי להזדמנות שנייה. אני ראוי להזדמנות שנייה.
סוף כל סוף יגיח אלק מבין הצללים.
הוא החיש את התקדמותו המאומצת בים. ועם זאת כשהתקרב אל אותו דבר שהגיח באפלה גילה שאין זאת צוללת, אלא שונית מעמקים מתנשאת. הקברניט רק העיף מבט לאחור ומשך בכתפיו לפני שפנה מעבר לשונית. כעסו של אלק התלהט.
הוא הקיף את השונית בעקבות הקברניט והזרם דחף אותו לאחור והוציא אותו מאיזון. זֶרם המים עקצץ מתחת לזרועותיו, זָרם בין רגליו ומשך את קסדתו ואת נעליו. הוא דחף את הראש קדימה וכך רכן לתוך הזרם.
כמו לטפס על גבעה בעיצומה של סופה.
הוא התקדם תוך כדי הטיית גופו לפנים, תמרן סביב עיקול הסלע הראשון אך עד מהרה נסחף שוב בזרם ונחבט בשונית.
קולו של הקברניט הדהד בתוך קסדתו. "תיזהר שם." קרקוש. "הזרם ממש מתחזק ליד השונית. הוא יכול להרים אותך למעלה ולזרוק אותך לסחרור אם לא תנעץ את המגפיים בחול."
אלק לא ראה את פניו של הקברניט אבל שמע את החיוך בקולו. אוי, כמה שנא את האיש.
הוא נשען על השונית המשוננת וייצב את עצמו. אחר כך הוציא מוט פלדה מכיס חליפת הצלילה. הזרם מנע ממנו לסובב את המוט על אצבעותיו כמו שנהנה כל כך לעשות. ועם זאת רק המשקל שלו על ידיו עטויות הכפפות גרם לו להרגיש שוב מרוכז. מרוכז באופן קטלני.
כשהצליח סוף־סוף להשלים את העיקול החד האחרון והגיע לאזור שטוח שהזרם בו גווע, תגמל אותו הים בחשיפת האוצר האבוד. מאחורי השונית נחה מכורבלת הקראקן, מכוסה בשמיכת אלמוגים וסחופת.
הקברניט ניצב בדיוק לפני אלק והביט ביראת כבוד אל הקשת הענקית במדחף האחורי של הקראקן. הלהבים התנשאו גבוה מעל ראשו, אף שהיו קבורים למחצה.
אלק העביר את אלומת האור של פנס הראש לאורך גשר הצוללת ועל פני שמיכת הבוּצה והסחופת המסווה אותו. היה משהו מצמרר בשרידי הצוללת ובדרך שבה השתלט עליהם הים – העטה חלודה על חלקי הפלדה וציפה את המעקות באצת ים אדומה. מעל החריקה והלחישה של נשימותיו שמע אלק את צרימות וגניחות הזרם ששרק מבעד לכלי השיט המתכתי. או שאולי היו אלה גניחות ויבבות של צוות הרפאים הלכוד בפנים לנצח.
מאחורי הקברניט עמדה הצוללת העצומה דהויה בחשכה. אלק לא היה יכול לראות מקצה אחד של הצוללת דמוית־הטיל לקצה האחר, אבל ניכר שגוף הצוללת נותר ללא פגע. חשוב מכך, הנשק הגרעיני נותר שלם.
חיוך רחב עלה על פניו של אלק.
יש לו כל מה שיצטרך: ראשי הנפץ, הכבלים, הציוד הנחוץ לחילוץ הצוללת. יש לו גם דבר אחד שלא יצטרך. הקברניט עמד בגבו אל אלק, עדיין אומד במבטו את הצוללת הענקית, ואלק הגביה את מוט הפלדה. הוא השתמש בו כדי לחתוך את הכבל שחובר לקסדתו של הקברניט.
