יש לי מקק בחדר האמבטיה ששוכב שם כבר שבועיים;
הוא שוכב עם הפנים לתקרה ופשוט בוהה בה,
עושה כלום- רק מדי פעם מזיז רגל או מחוש
ואני עומדת לצדו, מקנאה במקק מזדיין.
כשאני הייתי שוכבת במיטה שלי-
עושה כלום מלבד להזיל דמעה אחת לכמה זמן;
אמא שלי הייתה צועקת עליי שאני כלומניקית
שאני 'צריכה לקום ולעשות משהו עם החיים שלי',
או להוריד את ערימת הזבל שהצטברה ליד הכניסה לבית.
לא שהרבה השתנה
נשארתי כלומניקית, אני ממשיכה להתעסק בזבל
בזמן שאני מתגעגעת לרכות של המיטה שלי, ולדמעות שלי
אפילו המקק הבן זונה הזה עדיין שוכב באמבטיה
נדמה שהוא היחיד שרואה אותי עירומה כבר תקופה.
תוך כדי שאני מפשיטה מעליי את המעיל הירוק שלי
אני עוטפת עצמי בעוד חומות מגן,
נזכרת בטעם המלוח של המים על הפנים שלי
בשחור שנמרח עליהן.
והכלומניק הזה פשוט ממשיך לשכב שם
לא מגיב כשאני מתחננת שיזרוק איזו מילה;
שיזרוק גלגל הצלה או זוג מצופים, משהו.
אני יודעת שהוא מת, וגם זה לא נראה לי כמו תירוץ להיות מניאק שממשיך להשתזף מהאור של נורת הפלורסנט,
בזמן שאני טובעת ברחמים של עצמי.