“את כל ספריה של כינרת מעיין קראתי. כתיבתה ישירה, רהוטה ומרתקת. כינרת יודעת לגעת בנפש, לחשוף מרקמים עדינים ורקמות אנושיות. מכתיבתה ניתן להבחין שהיא אוהבת לעסוק ברוחניות, סוגיות שעוסקות בנפשו של האדם, גורל ומציאות.
את הספר הראשון "מסע אל הנפש, מסתרי הריפוי האנרגטי" היא הקדישה לריפוי אנרגטי. לאחר מכן כינרת כתבה את הספר המטלטל "עצי תה לא יפרחו כאן", העוסק בדרור והיציאה לחרות מהקיבוץ, ולאחריו את "יום שני בחמש" הזועק לעזרה, ומגולל מפגשים בין המטופל למטופלת שקבעו בכל שני בחמש.
הפעם כינרת בחרה לעסוק בשמונה עשר גברים ונשים. היא קיבצה את כולם לסופ"ש למשחק קלפים במנזר בירושלים. לחברים המקובצים אין הכרות מקדימה. הם זרים אחד לשני והמכנה המשותף להם: כולם פנויים ופנויות.
הספר נפתח בדמותו של גיורא. בשעה 16:00 גיורא מגיע למפגש. איזה מפגש? מפגש שהגיע אליו בדרך מקרית ולא מתוכננת, דרך קרובת משפחה שתמכה בו בתקופת מחלתה של אשתו. היא סיפרה לו על המרכז הייחודי, שמקיים מפגשים ייחודיים לפנויים ופנויות.
גיורא בן 50. אלמן כבר חמש שנים, וחמש שנים שהוא אוסף את שבריו שלו, של ילדיו ומשפחתו. נחמה הוא מוצא בבריחה לעבודתו בחממות של המשק שלו.
רוחמה פגשה את גיורא בת"א בטרום הסדנא. היא הוציאה כמה דפים מקלסר ומסרה לו אותם. בעמוד הראשון נכתב: "קבוצת פנויים ופנויות במנזר בירושלים". (עמוד 6). לאחר מילוי השאלון, ולמרות חוסר ניסיונו, רוחמה החליטה שגיורא יוביל את המרתון. הבהלה שאחזה אותו נקלטה מידית אצל רוחמה. "מובן שאהיה שם ואעזור לך לאורך כל הדרך... " (עמוד 7).
למרות החשש והבלבול, גיורא חש שעבורו זו תהיה הזדמנות, לעורר את הגעגוע למגע נשי ואולי לאהבה. שינוי שעשוי לחולל מהפך בחייו האפורים והמשמימים מאז שנפטרה אשתו.
למנזר בירושלים גיורא הגיע ביום חמישי. הבניין נראה כמצודה עם שעונים עתיקים שהוצבו בכל פינות האולם, ונזירות חמורות סבר. ניתן היה להקשיב לשקט בתוך המנזר הזה. נפעם מהתרגשות, הוא ירד למרתף, לארגן את מקום המפגש ולקבל את האנשים. רוחמה קיבלה את פניו, הציגה אותו לצוות התחזוקה, וכולם יחדיו החלו לסדר את הכיסאות והשולחנות, עם הכיבוד שימתין לחברים. שהמחוגים על גבי השעון הראשי ציינו את השעה שש בערב, גיורא וצוות ההפקה בניהולה של רוחמה סיימו לסדר את האולם.
רוחמה הסבירה לגיורא כיצד הסדנא תתנהל. "זה מודל ייחודי שאנחנו פיתחנו בהשראת עבודות קבוצתיות שהעתקנו מהאנגלים" סיפרה לגיורא. "המטרה לרכך את הדינמיקה, להימנע ממילים ומפעילות שנתפסות כמעוררות קושי והסתייגות מבחינת הקהל. אנחנו חושבים שהכוח של האירוע הוא במפגש הבלתי אמצעי והאינטנסיבי בין המשתתפים במשחק הקלפים, כשהציר המרכזי הוא חוויה משותפת של משחק, המהווה מכנה משותף רחב ולא מאיים." (עמוד 7)
לסדנא הצטרפו מגוון של דמויות נוספות; נעמה שאיחלה לעצמה למצוא בן-זוג על מנת לחלוק איתו את מסתרי ליבה. גיל המנותק שתקע לעצמו אוזניות וניתק עצמו מהסביבה. אודליה היפה עם רגליה הארוכות שפסעה בבטחה. יפעת בת ה-46 שצלעה על רגלה הימנית, ושכל ניסיונותיה להכיר בן-זוג באמצעות הרשתות החברתיות לא צלחו. אביגיל שניתבה את דרכיה להיפטר מחייה הקשים, והרומן עם הגבר הנשוי. רמי בעל מפעל. איתן עובד סוציאלי בן 42 גרוש + 3 ילדים שמטפל במתמכרים. אהרון איש השיווק. שאול בן 40 בעל הראסטות. עידן השוטר השתקן וכד.
קשת הדמויות הללו מניעה את העלילה במשך הסופ"ש. הסדנא מערטלת את הדמויות, ומסירה את מנגנוני ההגנה שכול דמות אימצה לעצמה.
כינרת מעיין טוותה כאן רקמה אנושית מגוונת, מרתקת ומעוררת מחשבה. בעזרת כינוס קשת הדמויות כינרת חושפת את הקורא, לעולם הרגשי ועד כמה כואב הוא החיפוש אחר האהבה. תהליך ההכרות בין הדמויות אינטנסיבי. לי העלילה הזכירה קמעה את תוכנית הריאליטי "האח הגדול".
הטלטלה שחשו הדמויות מצליחה לעבור לקורא, ומציפה את הפער בין הציפיות למציאות. מאידך גיסא, יש כאלה שהסדנא הזו תהיה עבורם, המגע האנושי היחידי בחייהם, ורק חלק מזיכרונם.
באחרית דבר, נכתבה פרשנות של דלית אבוטובל, בהשראת הספר "אומנות האהבה" של אריך פרום, "האם האהבה היא אומנות, אם כן, היא דורשת ידע ומאמץ."
בדינמיקה הקבוצתית ועל ידי הדמויות המאכלסות את העלילה, ניתן להבחין עד כמה האהבה הינה צורך בשלמות לנעילת הבדידות.
"אהבה" היא מילה גדולה. המכילה קבוצה של רגשות וחוויות, הקשורות לחיבה עזה כלפי ישות כלשהי. השאלה הגדולה היא האם אנחנו יכולים ליצור את אותו רגש שנקרא "אהבה"? כינרת מעיין מחדדת את הסוגיה, ומקרבת את הקורא לעולם השזור כחוט השני, ברגש וכאב יחדיו ולאלה שמחפשים חום ואהבה.
לעניות דעתי, לא היה מזיק להפחית את מספר הדמויות, למרות שלמספר שמונה עשר יש משמעות בנוסף, הגהה והידוק מוקפדים לא היו מזיקים... לדוגמא, סיפורה של אביגיל לטעמי "לא תפור" היטב.
זהו ספרון של 149 עמודים, שגורם להגיגים, תרחישי לב ושולח את הקורא לח.נ. ביאליק... "אומרים אהבה יש בעולם, מה זאת אהבה?"
לאחר שסיימתם לקרוא את הספר, קחו לעצמכם כמה דקות ותיהנו מהכריכה המקסימה שסטודיו ליאת פורטוגלי בחר.
קריאה נעימה.
לי יניני
נ"ב: מקור השם גיורא הוא מהתלמוד. גיורא היה אביו של שמעון, ומנהיג המורדים בקרב מול הרומאים.
ומשמעות השם גיורא – התגייר... היש כוונה בבחירת השם? ... (שלוש נקודות)...”
