הצלחת ה"הגנה" לעבור בזמן קצר, בסערת מלחמת העצמאות, מדפוסים של מיליציה לצבא סדיר מנצח, לא היתה מעשה נסים, אלא פרי מחשבה תחילה. רבים תרמו לתהליך זה במעשה ובמחשבה, מהם ידועים ומהם שנותרו באלמוניותם.
ספר זה מתמקד בשלושה מאישים אלה ובתרומתם לעיצוב המחשבה הצבאית ב"הגנה" והם:
יוחנן רטנר - ראש המפקדה הארצית הראשון.
יהושע גלוברמן - ראש לשכת ההדרכה.
יצחק דובנו - המדריך הראשי של הפלמ``ח.
כאוטודידקטים בענייני צבא וכמי שלא היו כבולים לדוקטרינה מסויימת, הם ידעו להפיק לקחים מהנסיון הצבאי המקומי ומנסיונם של אחרים בזירות אחרות.
כך תרמו לפיתוח תורת הלחימה של "ההגנה", תוך התאמתה לתנאי המקום ולמשימות המשתנות.
ד"ר נחום בוגנר שימש חוקר במרכז לתולדות כוח המגן "ההגנה" ע"ש ישראל גלילי וביד טבנקין, והוא עמית מחקר במכון הבינלאומי לחקר השואה ביד ושם.
ספריו הקודמים: אי הגירוש - מחנות המעפילים בקפריסין 1948-1946 וספינות המרי ההעפלה 1948-1945. על ספרו זה זכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית לשנת 1994.