“שלושת ספרי האימה – התנך, הברית החדשה הקוראן, ספרו החדש של משה גרנות

הוא ספר מיוחד:

בפורמט מצומצם, 123 עמודים בסך הכל, מביא משה גרנות ניתוח מבריק של העקרונות

המשותפים לשלש הדתות המונותאיסטיות, תביעותיהן מהמאמינים בהן והבטחותיהן לגמול

הולם למי שקיבלו על עצמם את דרישות הדת, ובמקביל הוא מצליח לזקק באופן חד את

האלמנטים המשמעותיים המבדילים אותן זו מזו.

הספר כתוב בצורה קולחת ובהירה, מביא לקורא זוית בלתי צפויה של התייחסות לדת, לכל

דת מונותאיסטית (יש בספר גם התייחסות לדתות שאינן מונותאיסטיות) אולי העובדה שמחבר

הספר מצהיר על עצמו אתאיסט מושבע, מאפשרת לו לנתח את הטקסטים המקוריים באופן

רציונלי ללא העכבות והמעצורים שעלולים להפריע לכך אצל אדם מאמין.

על גב הספר מעידה הוצאת הספרים כי שלושת ספרי הקודש שמשה גרנות קורא להם

שלושת ספרי האימה "מתיימרים לצטט את האל, אך יש בהם כשלים לוגיים, עיוותים היסטוריים

וציווים מבהילים בבשורתם האלימה".

שם הספר כבר מביא באופן חד משמעי את דעתו של המחבר על הדתות, אבל הדרך שבה הוא

מגיע אליה – מרתקת, ומשכנעת גם את מי שעלולים להרים גבה.

הכותבת: מילכה למדן.”

“זהו ספר מעניין מזוקק ומתובל שמדבר על נזקי הדתות האברהמיות ומסביר תוך הבאת פסוקים ונימוקים למה הדתות הללו לא בריאות ומזיקות למאמיניהן. מה אגיד? מומלץ לאנשים שלא מכירים את הצדדים המכוערים של דת הוריהם. הנקודות שהמחבר מביא לא מושלמות אבל נעשה כאן ניסיון לחיבור מעניין ותקיף להשיב לשאלה הגדולה של במה להאמין. הספר מדבר על התנ''ך, הברית החדשה והקוראן ויורה חיצים של ביקורת כנגד השאלות המוסריות, החברתיות, וההלכתיות שספרים אלו מעלים וחושף אותן במלואה כיעורן המשווע.

ובנוגע לנשים (''אישה היא בת של מלך''), מה שכתוב שם בעמוד 49 מעלה נקודה למחשבה: ''גבר קנאי רשאי לדרוש כי יקיימו באשתו טקס קנאות, טקס לא רק משפיל אלא גם מפחיד:

יח וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת-הָאִשָּׁה, לִפְנֵי יְהוָה, וּפָרַע אֶת-רֹאשׁ הָאִשָּׁה, וְנָתַן עַל-כַּפֶּיהָ אֵת מִנְחַת הַזִּכָּרוֹן מִנְחַת קְנָאֹת הִוא; וּבְיַד הַכֹּהֵן יִהְיוּ, מֵי הַמָּרִים הַמְאָרְרִים. יט וְהִשְׁבִּיעַ אֹתָהּ הַכֹּהֵן, וְאָמַר אֶל-הָאִשָּׁה אִם-לֹא שָׁכַב אִישׁ אֹתָךְ, וְאִם-לֹא שָׂטִית טֻמְאָה, תַּחַת אִישֵׁךְ--הִנָּקִי, מִמֵּי הַמָּרִים הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה. כ וְאַתְּ, כִּי שָׂטִית תַּחַת אִישֵׁךְ--וְכִי נִטְמֵאת; וַיִּתֵּן אִישׁ בָּךְ אֶת-שְׁכָבְתּוֹ, מִבַּלְעֲדֵי אִישֵׁךְ. כא וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת-הָאִשָּׁה, בִּשְׁבֻעַת הָאָלָה, וְאָמַר הַכֹּהֵן לָאִשָּׁה, יִתֵּן יְהוָה אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה בְּתוֹךְ עַמֵּךְ--בְּתֵת יְהוָה אֶת-יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת, וְאֶת-בִּטְנֵךְ צָבָה. כב וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה, בְּמֵעַיִךְ, לַצְבּוֹת בֶּטֶן, וְלַנְפִּל יָרֵךְ; וְאָמְרָה הָאִשָּׁה, אָמֵן אָמֵן.

העמדה הזאת בפני האל והקללות האיומות האלה נועדו לאישה רק על סמך חשד או על סתם קנאה חסרת בסיס (ראו שם 14-13) אם יש ראיה שאישה שכבה עם גבר שאיננו בעלה, דינה שריפה או סקילה (בראשית לח 24, דברים כב 21-20).''

ולסיכום: ספר טוב שיש מה ללמוד ממנו טוב ל''כופרים'' מתחילים שרוצים לדעת למה הם בדיוק מתכחשים.”