בספר 11 מאמרים שנכתבו ע"י החוקרים הבאים: רות אטיאס טולדנו, רישאר אָיוּן, ריפעת באלי, יגאל בן נון, לבנה זמיר, ז'אק טאייב, שמואל טריגנו, ירון הראל, אסתר מאיר גליזנשטיין, מוריס רומני, אורלי רחימיאן.
בימים אלה רואה אור לראשונה בעברית, ספר חדש הפורש מנקודת מבט היסטורית- פוליטית כוללת ורחבת היקף , את סופה של יהדות ארצות ערב על כל 11 קהילותיה.
בין השנים 1940 ל-1970, לאחר השמדתה של יהדות אירופה, התרחש אירוע שמידת ההתעלמות ממנו לא היתה פחותה מהיקפו העצום: הקהילות היהודיות של העולם הערבי-מוסלמי נעלמו כמעט כליל. כמיליון יהודים נאלצו לגלות מארצותיהם. 600,000 מתוכם מצאו מקלט בישראל, שהם היוו בה את רוב האוכלוסייה. ייתכן שבלעדיהם ישראל לא היתה שורדת. ואף על פי כן, תולדות עלייתם הסתירו את צידה האחר של אותה היסטוריה: הצד של הגירוש, של ההדרה, של העושק, של ההפליה מתוך מניע לאומני ואסלאמי. השלטון הקולוניאלי שיחרר את הדמהי, הלא מוסלמים ממצב ההשפלה שהם היו שרויים בו. אך משהוא הסתלק, אלה נועדו שוב לסגת למעמד של נתינים מסוג ב'. הוכחה חותכת לכך היא עוינותו של העולם הערבי-מוסלמי הרודף אחריהם כישראלים במדינת ישראל, שהם הפכו בה לאזרחים חופשיים.
מדוע וכיצד היסטוריה זו הודחקה, על ידי הישראלים, ואף בידי חלק מן הספרדים עצמם, וגרוע מזה: בידי האקדמיה והאליטות הפוליטיות? זהו הסוד השמור ביותר של הסכסוך המזרח תיכוני. השלכותיו על תדמית ישראל במדיניות הבינלאומית מזיקות במיוחד. הוא סולל את הדרך למלחמה האידיאולוגית שמנהלים הפלסטינים נגד מדינת ישראל. באופן מעמיק יותר, הוא אוסר על הספרדים להלביש במילים את הטראומה שלהם ומונע מהם לשאת בהיסטוריה שלהם.
ספר זה, שנכתב בחלקו בידי היסטוריונים ישראלים, מתאר כיצד 11 קהילות יהודיות (מצרים, עיראק, לוב, תימן, טורקיה, תוניסיה, אלג'יריה, מרוקו, לבנון, סוריה, איראן) נעלמו תוך שנים ספורות. ספר זה מקבץ במאמץ חסר תקדים את הנתונים הנחוצים לכתיבתה של היסטוריה פוליטית כוללת של העולם הספרדי בעידן המודרני.
הספר יצא לאור במקור בהוצאת Denoël, פריז, 2009.