אפילו בביקור בדירת שיכון סטנדרטית, בכל קופסת מגורים טיפוסית, נשקפת דמותם של
המתגוררים בה – "האני המרחבי" שלהם – מבעד לאופני עיצוב החלל והשימוש בו. בכל
ביקור בדירה רגילה לחלוטין יש משהו מיוחד שאין דומה לו בשום מקום אחר. בכל
כניסה למרחב של מישהו אחר ניצתת תדהמה קלה – זה כל כך דומה, ובכל זאת כה שונה.
בספר זה נכנסים לבתים של אחרים. משוטטים ברחובות, מתבוננים בחזיתות, מציצים לתוך
חצרות, עומדים על המפתן ונכנסים פנימה. בכותרתו – ארכיטקסטורה – ניתן ביטוי לקו
המחשבה המפותח בו, אשר מבקש להתייחס אל הבית כטקסט שניתן לקרוא בו וללמוד מתוכו
דבר על החברה היוצרת את המרחב ועושה בו שימוש. הממד הטקסטואלי (הפוליטי, החברתי
והתרבותי) שבארכיטקטורה, הנחשף בספר זה בצורות שונות, הוא עצם העניין.
ספרו של קובי פלד, שאפשר לקוראו גם כקינה על עולם האתמול של החברה הפלסטינית, מבקש
לתת בידי הקורא כלי, או מערך רגישויות מסוים, להתבונן בבית הערבי כטקסט חברתי.
צורות מגוריהם של פלסטינים אזרחי ישראל ואורחות חייהם הם הניצבים בלב עיון היסטורי ביסודו,
שתחילתו באחרית המאה ה-19 וסופו בראשית המאה ה-21. דיוקנה של החברה הפלסטינית
הישראלית באזור ואדי עארה הוא הנשקף בראי הבית.
ארכיטקסטורה הוא צוהר להתבונן דרכו בעולמה של החברה הערבית בישראל. כל אחד מפרקי הספר
מציג היבט שונה של סוג ההתבוננות הנבנה בו – שניתן לכנותו בשם המבט הסוציו-אדריכלי –
וכולם גם יחד מהווים הדגמה של מבט שכזה, ובה בעת הם מרכיבים דיוקן מסוים. הספר עוסק
בקשרים שבין מלאכת הבנייה ללכידות החברתית, בין המארג המרחבי למבנה המשפחה, בין התבנית
האדריכלית לזהות המגדרית, ובין עיצוב הבית לדיוקן התרבותי.