חוּיוֹבה גוּרקה שבפּלַשוּב, הגבעה המבודדת שאליה נשאו ינק וסרמן ואביו במְריצות גופות של מתים ושל חיים לקבורה ולשרפה, הייתה רק תחנה אחת בנתיב השואה של ינק – הוא עבר בשדה ההרג בסְלוֹמניקי, ביוּלַג 1, במאוּטהאוּזֶן, בגוּזֶן ובגוּנסקירכֶן – אבל היא הייתה הנוראה מכולן.
הדברים ששמע וראה שם, אבל בעיקר הדברים שנאלץ לעשות שם כדי לשרוד הותירו בו פצע מדמם שלא יירפא לעולם.
הספר מביא סיפור מיוחד במינו.
מעט מאוד נכתב על פּלַשוּב וכמעט כלום על חוּיוֹבה גוּרקה, הגבעה שהייתה אפופה טרור ואימה שקשה להעלותם על הדעת.
ינק וסרמן ירד ממנה חי הודות לתושייתו, לתאוות החיים העצומה שלו ולמזל, אך חוּיוֹבה גוּרקה לא עזבה אותו מעולם.