לאורך 41 שנותיה כתבה מיה גורן ז"ל יצירות רבות. יצירתה נקטעה כשנרצחה על ידי בן זוגה ביוני 2017, בהיותה בהיריון. חלק מסיפוריה כבר הספיקו לראות אור בכתבי עת ספרותיים. ספר זה מציג מבחר מיצירתה, ומשמיע את קולה המיוחד שלא ידום.

*

איכשהו היה אצלנו בבית אקדח.
אני דווקא לא רציתי,
אבל דיוויד אמר שצריך.

בין הרצון והתשוקה החופשיים לבין מה שצריך או נכפה, בין חום ורוך לבין קור וניכור, נעים סיפוריה ושיריה של מיה גורן. באסופה זו עשרה סיפורים: על זוגיות שהאהבה בה היא אפשרות — אך לא האפשרות היחידה; על ילדים שצריך להציל — ולהיזהר מפניהם; על מסעות שבהם הלב נפתח — אולי רחב מדי.

מן הקשישה שנכפית לקנות לנכדתה בובה זוועתית, דרך הבחורה שמשימה עצמה ישנה באוטובוס בהודו, ועד לאם הצעירה שרוצה לקוות שבנה הניצב על אדן החלון יודע לעוף — בסיפורים כולם ישנה כנות גמורה, הבנה וחמלה כלפי העמדת הפנים שלנו, הבחירות השגויות שלנו, התקוות הילדותיות שבכל זאת יש להיתלות בהן.