הקדמה
התאהבתי במלאני קליין. שמעתי עליה לראשונה בקורס הנחיית קבוצות ליועצות חינוכיות. אז, בהיותי אֵם לשלושה ילדים והרה ללדת את הרביעי, החוֹוה לא מעט אשמה, אמירתה של קליין, שהתינוק נולד עם כמות ואיכות ייחודיות של יצרי החיים והמוות, וכך גם עם יכולות לשאת תסכול, המשפיעים אף הם על התפתחותו, הצליחה למתן מעט את רגשות האשמה. כך התאהבתי במלאני קליין.
כמנהלת היחידה למעורבות חברתית, קראתי את מלאני קליין קריאה מקצועית, כדי להיטיב את מיומנויותיי כמדריכה וכמנחה אישית וקבוצתית של עובדות וסטודנטיות בסוגיות חברתיות ובדרכי שינוי חברתי. את התובנות שרכשתי בקריאות אלו פרסמתי במאמר, ״להכיל את הכאב שבהעלאת המודעות,״ והרחבתי אודותן מעט בספרי, מדרשי שיר: תנועה עם מדרשי שירה בשבילי האישי המקצועי והפוליטי. הרעיון המרכזי שגיבשתי הוא שהתובנות של מלאני קליין לגבי העמדות ההתפתחותיות שהאדם נע ביניהן, קרי העמדה הסכיזו־פרנואידית והעמדה הדיכאונית, אינן רק תוך־אישיוֹת ואישיוֹת אלא גם בין־אישיוֹת, חברתיות ופוליטיות. במילים אחרות, הפְּנים משתקף בחוץ, והחוץ משתקף בפְּנים. קליין עצמה, בניגוד לפרויד, ממעטת לכתוב על המשמעות הפוליטית, החברתית או הכלכלית של תובנותיה ועל אופן השפעתן על הפרט, הקבוצה, הקהילה והחברה. אך אני מוצאת שההשתקפות ההדדית בין תהליכים אישיים לתהליכים חברתיים בולטת בכתביה. יתרה מזאת, השתקפויות אלו נובעות מתיאוריה של קליין, למשל, את מנגנוני ההשלכה וההפנמה. תחילה אנו מבצעות השלכה והפנמה באמצעות אובייקטים — דמויות — בסביבתנו הקרובה, אך במהלך חיינו אנו ממשיכות להשליך ולהפנים גם באמצעות אובייקטים מרוחקים, כמו מנהיגים. ניתוח מעמיק של השתקפויות אלו ואחרות יעשיר את יכולת התיקון החברתי.
לקראת פרישתי לגמלאות, למדתי עבודה סוציאלית במטרה לעסוק בטיפול. שוב למדתי על מלאני קליין ואף כתבתי עליה. בשלב הזה, פיתחתי עמדה ביקורתית כלפיה, מצד אחד, ורצון להעמיק את הלמידה על תיקון חברתי מתוך כתביה, מצד שני. הבטחתי לעצמי שכך אעשה עם פרישתי, וכך אומנם עשיתי. ספר זה הוא פרי התהליך. בשלב גיבוש הספר, תוך קריאה מרובה, החלטתי להתייחס באופן שיטתי ונרחב להשתקפויות החברתיות והפוליטיות, שעד כה הופיעו בספרות באופן חלקי בלבד. זאת ועוד, גמרתי אומר לכתוב מתוך שאיפה לסייע לתיקון חברתי.
תחילה אנתח את העמדה הסכיזו־פרנואידית והעמדה הדיכאונית בהתייחס לחברה, כדי לחדד ולהעמיק תובנות לגבי מצבים חברתיים ולגבי תיקון חברתי. במילים אחרות, אבקש להוציא לאור את הממד הפוליטי מתוך התובנות הפְּנים־נפשיות שבכתביה של קליין. אין בכוונתי ליישם את התובנות הפוליטיות במסגרת טיפול פרטני, אלא לנסחן עבור המחפשים תיקון חברתי ועבור אלה הרואים עצמם מנהיגות חברתיות ומנהיגים חברתיים. בהמשך, במיוחד לאור תובנותיה של קליין על צרות־עין וחמדנות ועל הבדידות, אמשיג עמדות נוספות על שתי עמדותיה המוכרות של קליין: עמדת צרות־העין, עמדת הבדידות ועמדת התיקון החברתי — עמדות משמעותיות ביותר בשאיפה אל התיקון החברתי. בפרקים אלו אטען, שה״כניסה״ לעמדות הבדידות והתיקון החברתי נעשית מתוך בחירה ומודעות.
הספר נכתב עבור המבקשות והמבקשים להשתהות בעמדת התיקון החברתי באופן מרבי ומיטבי, כדי ליצור חברה המושתתת על ערכים של צדק, שיוויון, חירות, אחווה, מתוך מחויבות עמוקה לאוכלוסיות מדוכאות. לשם כניסה לעמדת התיקון החברתי, אין מנוס מהבנת כל עמדה במשמעותה הפוליטית, ומן ההבנה החשובה מאין כמוה שלעולם ננוע בין העמדות כפרטים וכחברה: ״תנודות מסוימות בין העמדה הפרנואידית־סכיזואידית לעמדה הדיכאונית מתרחשות תמיד, ומהוות חלק מההתפתחות הנורמלית.״ הבנה זו מובילה אותנו למסקנה שעלינו לנוח מדי פעם, וכן מלמדת אותנו צניעות, שהרי גם אנחנו, השואפים בכל מאודנו לתקן את החברה, עלולים ליפול לבורות, לבולענים של הקצוות הקשים יותר של העמדות. וכמונו, גם החברה שאנו חיים בה, עלולה ליפול לבורות אלה. משימת החיים — התיקון החברתי — כוללת את הבנת העמדות במובן האישי והחברתי, את המודעות לתנועה בין העמדות, את היכולת לחיות עם ניגודים וסתירות, אהבה ושנאה, בנייה והרסנות, מבלי להתמוטט או להרוס את עצמנו ואת האחר. כדי להיכנס לעמדת תיקון חברתי, ככל הנראה יש להשתהות גם בעמדת הבדידות. לעולם ננוע, אם כן, בין מספר עמדות.
מכיוון שכך, המונח ״תנועה״ עדיף בעיניי על פני ״עמדה.״ עמדה מאופיינת על ידי תמהיל ייחודי לכל אדם, בכמות ובאיכות שונה, הן של מרכיבים אישיים מולדים: כוחות ויצרי חיים ומוות מולדים, יכולת וצורך ליצור יחסים עם הזולת, ובראשם עם האם, יכולת לפנטז, יכולת לשאת חרדה וכאב, גמישות פנימית, יכולת התאוששות, דחף לדעת ו״אני״ ראשוני, הן של מרכיבים סביבתיים: טיפול הורי, מצב משפחתי, מצב חברתי־פוליטי, הן של מרכיבים הנובעים מן הגיל ההתפתחותי ו/או מתנודות בין העמדות: חרדות, פנטסיות, תחושות, מנגנוני הגנה, יחסי אובייקט, מבנה האגו, דרכי חשיבה והסמלה. כל המרכיבים הללו נקשרים ביניהם ויוצרים יחסי גומלין דינמיים ורב שכבתיים, מתוך דרגות שונות של מודעות, ובוודאי בדרכים לא מודעות רבות. כל אלו יוצרים עולם פנימי — ונדגיש: עולם חברתי — טעון, עשיר, מצוי בתנועה מתמדת, התובע הגנות כדי לשמר ולטפח את יצר החיים ולפתח בתוך כך אהבה ותיקון. אין רגע ללא התרחשות פנימית וחיצונית מורכבת. המונח ״תנועה״ מביא לידי ביטוי את כל אלה.
טעם נוסף להעדפת המונח ״תנועה״ נובע מהתנועתיות בתוך כל עמדה לתוך מצבים בעלי יציבות מסוימת. מלאני קליין תיארה את שני מצבי הקצה של כל עמדה: הקצה הקשה והקצה הבריא. הקצה הבריא בעמדה הסכיזו־פראנואידית מסמן את המעבר לעמדה הדיכאונית, והקצה הבריא בעמדה הדיכאונית מסמן את המעבר לבגרות. יש לומר שגם המעברים הללו מצויים בתנועה, קרי הם אינם מעברים חדים ובוודאי שאינם חד־פעמיים.
נוסף על היותנו מצויים בזרימה בין מצבים בתוך כל עמדה/תנועה, רוב רובנו נעים גם בין העמדות/התנועות. קליין ראתה בעמדות שלבים התפתחותיים ובו זמנית גם תחנות שאנו נכנסים אליהן ויוצאים מהן, בעיקר לאור מצבי חיים המעוררים חרדה. במובן זה, עמדות הן מצבים קיומיים, ובעיניי הם מחוברים לאקזיסטנציאליזם העוסק במוות, בבדידות, באהבה ובמשמעות, כלומר אין אלה עמדות ילדוּת בלבד, אלא אלמנטים כאלו ואחרים המתמידים לכל אורך חיינו, כפי שקליין מדגישה. כמו כן היא מציינת שאף עמדה איננה נקייה לחלוטין מהעמדה האחרת ושבתוך כל אחת נעים אלמנטים של האחרת.
הטעם האחרון לניסוח ה״עמדה״ הקלייניאנית כ״תנועה״ טמון באופטימיות, בפתיחוּת ובאפשרויות הרבות והמגוונות שבמונח ״תנועה.״ התנועתיות היא תרופה לייאוש הנובע מקיבעון, למחשבה ״ככה זה, ואין מה לעשות.״ הרוצות והרוצים לתקן יחושו וידעו את מרכיבי המצב של העמדה/התנועה, ובמיוחד את המרכיבים המובילים לשינוי, תוך הבנה של התנועתיות האפשרית מכל מצב.
עם זאת, מתוך רצון לשמור על עקביות בהתייחסות לכתביה של קליין, וכדי לא ליצור בלבול, אשתמש אף אני במונח המוכר, ״עמדה.״
הרעיון לנסח עמדות נוספות נבט במהלך שיעור שעסק בשתי העמדות של מלאני קליין. באותה עת, מתוך ראייה ביקורתית כלפי משנתהּ, התחלתי לתהות: האם עצם הצגת שתי עמדות אינו אלא פיצול? והאין זה פיצול בין טוב לרע?
אט אט התגבשה אצלי ההבנה שאכן ישנן עמדות נוספות מלבד שתי העמדות המוכרות. יהושע דורבן הציע במאמרו ״תיקון — המקום השלישי?״ את העמדה השלישית — תיקון — ושרטט קווים לדמותה. עמדה זו, המתמקדת בַּפְּרט התר אחר תיקון או משמעות בחייו, היא בוודאי חלק ממה שאגדיר כעמדת תיקון חברתי, אך עוד לפניה אגדיר את עמדת צרות־העין ואת עמדת הבדידות. את העמדות הנוספות הללו אגדיר בהמשך למאמרים של מלאני קליין, ואשרטט אותן על פי המרכיבים שהתוותה. אך הטענה המרכזית תהיה שעמדות אלו יכולות להתייצב כעמדות נפרדות, ושעמדת הבדידות היא כמעט הכרחית, וּודאי רצויה ומומלצת, כדי לעבור לעמדת התיקון החברתי.
הבנתי היא, אם כן, שאדם וחברה יכולים לנוע בין העמדות, ושעדיף להם להתרחק עד כמה שניתן מהעמדה הסכיזו־פרנואידית ומעמדת צרות־העין, ולשהות בהן לעיתים, מתוך בחירה, רק כדי להבין ולחוש לעומק את החברה הנכנסת לעמדות אלו. השהייה בעמדה זו, עשויה לסייע בזיהוי האזורים שיש להזין, על מנת שנוכל לנוע כולנו יחד לעמדות אחרות, ובמיוחד לעמדת התיקון החברתי.
כאמור, אתייחס תחילה לשתי העמדות, אך במקומו של הפרט אציב את החברה, או לחלופין קבוצה המהווה תת־חברה, ובמקומם של יחסי האובייקט אציב את יחסי המנהיגות, זאת כדי להבין מה קורה בחברה בבואנו לתקן. כדי להתמקד בסוגיות שיש להן נגיעה לחברתי ולפוליטי בתאוריה של קליין, אכתוב בעיקר על חרדות, פנטסיות, מנגנוני הגנה, יחסי אובייקט ועל הדינמיקה ביניהם בכל עמדה. בהמשך, אתמקד בַּפְּרט הנע במעגלי התיקון. הספר יימנע מעיסוק בחלקים בתאוריה הקלייניאנית הדנים במחלות נפש, כי אלו דורשים ידע ותובנות היסטוריות נרחבות שאין ברשותי.
לבסוף, אמשיג את עמדת התיקון החברתי ואסיים במונח ״אהבה.״ קליין האמינה באהבה, אהבה שנוכחת תמיד, גם אם מסתתרת תחת הררי שנאה והרס, וכך גם אני. ללא אהבה, ללא אמונה באהבה, לא ייתכן תיקון, שום תיקון.
ספר זה — ספר פוליטי בכל רמ״ח אבריו — נכתב מתוך הליכה בשבילי קליין. מדי פעם בפעם הוספתי מדבריהם של הוגות והוגים אחרים וציטטתי משוררות ומשוררים כדי להאיר היבטים בתובנותיה של קליין, כדי לסייע בהבהרת עמדתי וכדי להוסיף נופך של יופי פואטי.
הספר מבקש לתמוך בכל היודעות והיודעים ״מה כבר קרה,״ שיעשו את המיטב על מנת לתקן.
כולה נעקר עץ זית בן ארבע מאות שנה
כולה הופקע מאדמתו וחרב עליו ביתו והשופט גזר שהכול כדין
כולה חיטטה וחיטטה וצהלה כשמצאה בפח מחצית הקופסה טונה
כולה גָּבַר עליו יצרו, דחף אותה לקיר ושלף את הזין
כולה מבוסס בצרכיו מחולל במסדרון בית חולים
כולה יפה עיניים נקפד באחת תחת גלגלי נהג שנמלט
כולה פועל לא ממוגן המופל אל מותו
כולה בת שתים־עשרה שנה שהוכתה עד למותה בידי אביה
כולה,
כולה עץ אדמה אדם
