“הספר "מערכת מקסיקו" מאת לן דייטון (הוצאת מעריב, 1989) הוא השני בטרילוגיית מותחני ריגול המתרחשים בראשית שנות השמונים ועוסקים בעימות הבין-גושי במלחמה הקרה. ספרי ריגול עוסקים תמיד בבגידה. אם אין מדובר בסיפור על ריגול נגדי ומרדף אחר בוגד בשירות, קרי צייד חפרפרות, הרי שמדובר במאמץ לגייס סוכן בקרב האויב (שיהיה כמובן בוגד מנקדת המבט של האויב). כך שלמעשה מדובר בסיפור על נאמנויות וערכים, אלה שנותרנו מסורים להם ואלה שזנחנו מסיבה כזו או אחרת.
עלילת הספר נפתחת זמן קצר לאחר סיום הספר הראשון. גיבורו של דייטון, ברנרד "ברני" סמסון, איש השירות החשאי הבריטי (SIS) מנסה להיחלץ מהריסות חייו האישיים, לאחר שהתברר בספר הקודם כי אשתו, פיונה, שעבדה בשירות החשאי בפקיד בכיר הינה למעשה סוכנת כפולה של הביון הסובייטי. סמסון, בנו של קצין מודיעין שפיקד על תחנת ברלין של השירות החשאי הבריטי, גדל בברלין ופעל שנים ארוכות בחשאי במזרח-גרמניה. סמסון "נרקב" מאחורי מכתבה, ובספר הזה מתברר מדוע. ב-1978 , בעת שסמסון פעל כקצין איסוף והפעיל סוכנים במזרח-גרמניה, הוא כמעט נהרג בעת שניסה להתגנב בלילה חזרה למערב-גרמניה דרך האזור המפורז שבין הגרמניות. "לילה אחד, ב-1978, חציתי איזור כזה. האיש שהיה אתי נהרג. מקס המסכן, חבר טוב. הוא צרח כל-כך חזק עד שהייתי בטוח שהם יגלו אותנו, אבל השומרים חששו להיכנס לשדה המוקשים, ומקס הוציא את הזרקור מכלל פעולה ביריית אקדח מוצלחת. זה היה הדבר האחרון שעשה בחייו; הבזק הירי גילה את מקומו המדויק. הם ירו בכל נשק ארור שהיה להם שם. אני הצלחתי לעבור, אבל הייתי כל-כך מזועזע עד שהוציאו אותי ממצבת אנשי-השדה, ומאז אני איש מכתבה" (עמוד 207).
הקריירה המקצועית שלו עומדת על פי תהום, שכן לאור עריקתה של אשתו מפקדיו אינם בוטחים בנאמנותו לשירות ולמדינה. והנה צצה לה הזדמנות להוכיח כי נותר נאמן. מפקדיו רוצים כי "יחתים" את אריך סטינס, רב-סרן בק.ג.ב. לתפיסתם, סמסון הוא היחיד שיכול לעשות זאת שכן הוא כבר פגש בסטינס, כשזה האחרון חקר אותו במזרח-ברלין, והם שולחים אותו בעקבות סטינס שמוצב במקסיקו. אבל למרות רצונו להוכיח שאין הוא מעורב בבגידתה של אשתו, סמסון אינו כה בטוח כי ניתן בכלל לבצע את המשימה. "כשאתה מגייס מישהו, ומלמד אותו להיות מרגל, אתה מצייר לו כל מיני תמונות רומנטיות. אתה מדבר על עולם הריגול וגורם לו להרגיש אמיץ וחשוב. אבל הסוכן שאתה מחתים מכיר כבר את כל התשובות. החתמה היא עניין מסובך. אתה משקר לאדם שמיומן בשקרים, איש ציני, תובעני. קל להתחיל בזה, אבל בדרך כלל זה מתקלקל בנקודה כלשהי, ובסוף כולם רוצים לאכול זה את זה" (עמודים 65-66).
מפקדיו של סמסון מנסים להשתלט על הבצע שהוא מנהל, העיקר במסגרת קרבות טריטוריה וקרדיט האופייניים לכל ארגון ביורוקרטי (וארגוני הביון אינם יוצאים מן הכלל) אך הוא מתעקש כי מדובר בעניין למקצוענים שרכשו את ניסיונם בשדה ולא לאנשי המנהלה. "אתה הושבת אותי פה על עמוד הקלון וכינסת את מושב הליצים הזה כדי להפחיד אותי. אבל אני כבר הייתי במקום שבו ההפחדה נעשית בידי מומחים. אז אתה לא מפחיד אותי" (עמוד 287), הוא משיב לאחד מהם. למרות זאת, הוא עתיד לגלות שדברים אינם בהכרח כפי שהם נראים ושלחובבנים, לרמאים ולבוגדים תהיה יד ורגל בפרשה הזו בין שהוא רוצה בכך ובין שלא. המשחק הופך לרשת סבוכה של מחויבויות ישנות, נאמנויות ובגידות. סמסון יודע שזו עשויה להיות מלכודת אך הפעם, יותר מאי-פעם, עליו לעמוד במשימה.
דייטון, היסטוריון צבאי וסופר מתח בריטי, הוציא מתחת ידו ספר יעיל, מהודק ומותח. תרגומו של פרידמן מוצלח במיוחד. ניכר במחבר שהוא הולך בצעדיו של ג'ון לה קארה (ומוסיף כמה אבנים משלו לבניין) ואינו שייך לאסכולת פלמינג ודומיו שהפכו את המרגלים מפקידים אפורים לכדי סופר-גיבורים כל-יכולים. מה שצרם לי במהלך הקריאה היה עובדת היותו של הגיבור כה אמריקני (שלא לומר קאובוי) בדרך התנהלותו עד שהיא אינה מסתדרת עם עובדת היותו בריטי לחלוטין. כך למשל, כשהוא מזהיר את סטינס כי "ברגע שאראה איזשהו סימן לאנשי ק.ג.ב או סימן אחר לזה שזה משחק מכור, אעשה בגוף שלך חור כזה גדול, שאור היום יעבור לצד השני" (עמוד 321). בריטים פשוט אינם מדברים כך, ולמעשה גם לא אף אחד אחר. גם העובדה שדומה שסמסון למד בבית הספר היסודי ובתיכון עם כל מי שחשוב להכיר בעולם הביון של גרמניה היא מקרית מדי בכדי להיות אמינה. אבל גם כך וגם כך וסמסון הוא בהחלט גיבור שקל לאהוד, לשמוח בהצלחתו ולהתעצב כשהוא נכשל. מותחן משובח.”
