בעמק הלוהט, בין שדות הכותנה ובריכות הדגים, נובע סיפור חיים של שתי דמויות המתארות אותו מעיניהן.
אין זה ספר רגיל, בוודאי לא רומן היסטורי המתיימר להביא כרונולוגיה מסודרת של חיים במקביל להתפתחות מדינת ישראל.לא, כאן הדמויות המביאות את תיאור מהלך חייהן יוצרות ספרות יפה, שונה וייחודית. שני המספרים משלבים אט אט את סיפוריהם אחד בתוך השני, כל אחד בשפתו המיוחדת. קול המספרים נכתב בדיוק מרהיב, לעתים מכאיב, וכבר מהמשפט הראשון יודע הקורא כי הוא נכנס לעולם שנוצר רק עבורו, שאינו לעוס וקלישאי אלא מרתק, מצחיק, עצוב וצבעוני.
רק סופרים בודדים יודעים לבטא במדויק בכתיבתם את לשון המקום בטקסט, נועה זית היא אחת מהם. לשון בת הקיבוץ שגדלה והתבגרה בעמק שונָה במובהק מזו של המהגר מצפון אפריקה, המנסה לאזן בין המסורת שינק מהוריו לבין המציאות המשתנה. שתי הלשונות נוכחות בספר ומרכיבות את השפה הייחודית של הטקסט שלפניכם.
זה ספרה השני של נועה זית. ספרה הראשון, “ארבע אחר הצהריים“, (הוצאת מטר 2009) , זכה בפרס ספיר לספר ביכורים.