נורית נולדה וגדלה בקיבוץ בעמק הירדן, ושנות חייה כשנות המדינה. בצל המלחמות, הלינה המשותפת בקיבוץ וסבא וסבתא העירוניים, מגבעתיים של פעם, עוברות שנות ילדותה והתבגרותה של נורית, כשלכל אורכן היא תמיד קצת בצד, אינה שייכת לגמרי לקיבוץ, וגם לא למקום אחר. כבחורה צעירה היא עוזבת את הקיבוץ לחיפה ולתל אביב, אבל גם כאן אינה מוצאת את מקומה, והזרות שלה משתקפת בטיפוסים שהיא פוגשת, בחוויות מטלטלות ובמערכות יחסים בלתי אפשריות, שבסופן היא חוזרת ללדת לבד בקיבוץ. החלום הרומנטי מתנפץ בין ידיה כש"פתאום הכול נראה כוזב, לא שווה, כאילו מישהו הבטיח ושיקר". סיפורה הפרטי והאינטימי של נורית נושק בנקודות רבות לסיפורה של המדינה, ולמעשה מחדד מתוך זווית ראייה אישית מאוד את השתנותה של החברה הישראלית בכלל והחברה הקיבוצית בפרט. אט אט נחשפים בפני הגיבורה הסדקים שבחברה הסגורה הזאת, והיא חווה דרך שבר אישי והתפכחות כואבת את אובדן הבית - הקיבוץ. כל אלו מתגלים בעדינות מבעד לסגנונה התמים והקסום של נועה זית, שבו היא מדווחת על דברים קלים ככבדים, אסונות וזוטות, זה לצד זה, כשהניגודים המפתיעים מהפכים לא אחת את קרביו של הקורא. דרך עיניה הפעורות לרווחה של הגיבורה אנחנו חווים עולם אינטנסיבי וחושני, מלא ברק ותום, והתפעמות ראשונית, קדמונית וטהורה כמו נופיו של אזור השבר הסורי-אפריקאי שבו גדלה. הפגיעוּת של נורית, אף שהיא מתוארת בצורה כל-כך אישית, היא פגיעות שנוגעת לכולנו, ובמהלך הקריאה אנו חשים עצמנו מגויסים לגונן עליה, ועלינו. סיפורה שובה את לבנו בזכות אותו שילוב מהפנט של קסם רענן המהול בקושי מצמרר. נועה זית גרה בקיבוץ גשר, עם בתה ושתי החתולות שלה. היא למדה פילוסופיה וספרות כללית באוניברסיטת חיפה, וקולנוע בקמרה אובסקורה. זהו ספרה הראשון....

בעמק הלוהט, בין שדות הכותנה ובריכות הדגים, נובע סיפור חיים של שתי דמויות המתארות אותו מעיניהן. אין זה ספר רגיל, בוודאי לא רומן היסטורי המתיימר להביא כרונולוגיה מסודרת של חיים במקביל להתפתחות מדינת ישראל.לא, כאן הדמויות המביאות את תיאור מהלך חייהן יוצרות ספרות יפה, שונה וייחודית. שני המספרים משלבים אט אט את סיפוריהם אחד בתוך השני, כל אחד בשפתו המיוחדת. קול המספרים נכתב בדיוק מרהיב, לעתים מכאיב, וכבר מהמשפט הראשון יודע הקורא כי הוא נכנס לעולם שנוצר רק עבורו, שאינו לעוס וקלישאי אלא מרתק, מצחיק, עצוב וצבעוני. רק סופרים בודדים יודעים לבטא במדויק בכתיבתם את לשון המקום בטקסט, נועה זית היא אחת מהם. לשון בת הקיבוץ שגדלה והתבגרה בעמק שונָה במובהק מזו של המהגר מצפון אפריקה, המנסה לאזן בין המסורת שינק מהוריו לבין המציאות המשתנה. שתי הלשונות נוכחות בספר ומרכיבות את השפה הייחודית של הטקסט שלפניכם. זה ספרה השני של נועה זית. ספרה הראשון, “ארבע אחר הצהריים“, (הוצאת מטר 2009) , זכה בפרס ספיר לספר ביכורים....