“לעולם לא אבין את ההוצאות הישראליות שהופכות כל ספר עב כרס מתורגם לשני כרכים. זה מיותר ואני אוהבת ספרים שמנים, מה הבעיה איתם? חלף עם הרוח, ג'ונתן סטריינג' ומר נורל ועכשיו זה?
אבל טוב, לא באתי לבקר את ההוצאות הישראליות, למרות שזו הייתה יכולה להיות חתיכת ביקורת.

החלטתי לקרוא את ספרי דיקנס לפי סדר הוצאתם. אולי זה לא יצליח לי במאה אחוז, אבל אני בהחלט עומדת לנסות.
אני אוהבת את יכולות הניסוח שלו, את השנינות ולפעמים את הרעיונות המטורפים. יש לו דמויות מלאות ובנויות היטב, דיאלוגים שמפילים אותי ותיאורים מלאי קסם.

כל זה ועדיין רק 3 כוכבים? קמצנות.
כן. מצטערת, דיקנס, אהבתי את הספר אבל אם להיות לגמרי כנה, הוא לא היה מסוג הספרים שאני לא יכולה להניח. יותר מזה, הוא היה מייגע. בעיקר מכיוון שלא היתה בו עלילה אחת כמו ברומן טיפוסי, אלא כמה תתי עלילה וביניהן סיפורים קצרים שמסופרים על ידי דמויות שונות.
את הסיפורים הקצרים אהבתי מאוד. באמת, הייתי מתחתנת איתם. אבל סמטוחת התת-עלילות התישה אותי, והמספר העצום של הדמויות בלבל אותי. היה לי קשה לעקוב וזה הרס לי. אולי זה היה מוצלח יותר בתור אנתולוגיה. אז זה היה חוטף ממני 5 כוכבי זהב ואפילו מטבע שוקולד.
אבל זו כמובן רק דעתי.”