“ספר טוב. קריא ומעניין. שופך אור על פרשיות מתחום העבודה של בית הדין לפשעי מלחמה בהאג - אם כי בצורת סיפור בדיוני. מערכת היחסים בין התובע לבין המערכת הביורוקרטית אליה הוא כפוף אשר די "מפריעה" לו בנימוקים של זהירות רבה, בעבודתו למען גילוי האמת. כמו כן על מערכת ההסתרה של מדינות החוששות מגילויים של פשעי מלחמה במהלך הקרבות ביוגוסלביה בסוף המאה העשרים. סקוט טורו מתמחה בסוג כזה של ספרים בעלי מתח משפטי וסוגיות משפטיות. מעניין ללמוד דרך הספר הזה על מערכת היחסים בין הצוענים - הרומה - לבין שאר תושבי בוסניה, קוסובו, סרביה ועוד. מה שקצת הפריע לי - עודף של פרטים שקשה קצת להתחבר אליהם ולהבין היטב את העלילה ואת השתלשלות הפרשה המתוארת בספר. כמובן שאין מנוס מקצת עלילות רומנטיות במהלך הסיפור בין התובע גיבור הסיפור לבין עורכת דין יפיפיה ועורכת דין נוספת שאצל שכר חדר. גם השאלה היהודית לא נשכחת כאשר התובע ביל טן בום - ממוצא הולנדי - מספר על ההפתעה שנגרמה לו כאשר נודע לו שהוריו ההולנדים שהיגרו לארה"ב הם יהודים למעשה. בסה"כ ספר טוב מעניין וקריא.”

“ציון כולל : 4 ספר טוב מאוד
עלילה: 5 כתובה יפה ומותחת
פיתוח דמויות: 5 מעמיק , ומעניין
תובנות: 4-5 , רבות מאוד, סמויות וגלויות וכולן נעות סביב הביטוי המשנאי "סדנא דארעא חד הוא".
הצגת רקע היסטורי: 4 טובה מאוד.
הבעיה של הצוענים, הסרבים ואחרים, עולה בבירור עם התקדמות הקריאה .

בדרך כלל איני חסיד של דרמות מתח, ומשפט. ליבי נוטה אחרי הריאלייה, אהבה אמתית ומתח טבעי.
והנה מגיע ספר עם עלילה כאוטית משהו, המתחוללת ביוגוסלביה המפורקת ובבית הדין של האו"ם בהאג על פשעי השמדת עם.
העילה לדיון היא רצח כפר צועני שלם על ידי , סרבים, קרואטים, אמריקאים או גורם אחר.
כמו בכל טופס מסודר תופיע כאן הפיסקה:" מחק את המיותר".
והנה המציאות עולה על כל דמיון.
בית הדין מורכב מנציגי המדינות כאשר לכל מדינה יש ענין ראשון להגן על ענייניה, מעשיה, חייליה ואזרחיה.
ובתוך רשימה זאת לא מופיע היעד של חקירת האמת.
גיבורנו בספר בעל שם הולנדי כשר : "ביל טן בום", הוא תובע קנדי יהודי, שמנסה לנווט בסבך האינטרסים של בעלי העניין.
ומסביב אסמה ונארה, נשים מיוחדות, יפות ואקזוטיות שנקלעו להרכב התביעה כפתרון לבעיות אישיות שלהן.
הסופר טורו מצליח להפגיש את השלישיה לראשונה בביתה של נארה , בו מתגורר גיבורנו ובו הוא מנהל רומן סוחף עם אסמה. נארה פוגשת את אסמה בשעה שהיא חוזרת מהשירותים בלבוש חווה.
יותר מאוחר יתברר כי נארה שמה לב לתסרוקת המיוחדת של אסמה על הראש.
רעיון מקורי שלא מצאתי קודם לכן בספרות.
בצד זאת העלה הסופר את הבעיה של התפרקות יוגוסלביה למדינות משנה כמו אלבניה, קרואטיה, בוסניה ואחרות. ובתוכם היחסים שבין נוצרים, מוסלמים ו.. צוענים.
אין צדיקים בסיפור הזה. ואלה שניסו ליצור סדר, כמו האמריקאים והאירופאים, נפלו קורבן לפתרונות היצירתיים של המנהיגים המקומיים.
בסביבה כזאת יתפתחו תמיד מוסדות של "נותני שירותים" או בעברית מסודרת "מאכרים" , בעלי קשרים ל "מוסדות".
תמיד ימצא ה"יזם" שיקנה בזול את המכוניות והטרקטורים שלא כדאי להוציא מהמדינה, אבל יזדקקו להם עם " פרוץ השלום".
עם זאת, רומזת העלילה על מספר דמויות ואירועים:
- ראטקו מלאדיף שהשתתף בטבח בסרבניצה, ושתה רעל בתום הרשעתו בבית הדין בהאג.
- סלובודין מילושביץ הבוסני שהשתמש בכל הכלים המשפטיים ולבסוף מת בכלאו משבץ לב.

התביעה השתמשה בהדלפות לעיתונות כדי ללחוץ על גילוי מסמכים ועדים. ממש כאילו הם פועלים בארץ.
וכמובן איסוף חומר אישי על תובעים ואחרים כדי להשיג תוצאה כלשהי. לא דברו כאן על קלטות של מאבטחים.

איך נאמר בפתיחה: "סדנא דארעא חד הוא" או בעברית יסוד העולם הוא אחד.
גם ה"אמת" שמתבררת בסוף נהיית פחות מזעזעת ממה שנראית בתחילת הקריאה.

בתום קריאת הספר ניתן להגיע למסקנה כי "הכל יחסי", אין דבר כזה שנקרא "אמת" ובעצם צריך להיזהר מ "עובדות מוכחות" באותו הרגע.
הספר רהוט וקריא, הדמויות אמתיות בעלות אופי ויחוד, יש בו מתח אישי ,הן בין הדמויות והגיבורים , והן בעלילה הנגללת תוך כדי הקריאה.”