״האמת היא ארץ שאין שבילים אליה, לפיכך שום סמכות רוחנית, פסיכולוגית או פוליטית אינה מובילה לאמת, וכך גם לא דעות ואמונות. ניתוחים אינטלקטואליים ושיטות פסיכולוגיות לא יקנו שלווה ושחרור מקונפליקטים פנימיים. רק בעזרת התבוננות פנימית משוחררת מזיכרונות העבר ושאיפות העתיד, התבוננות חופשית מדעות קדומות, השוואות ושפיטה — אפשר שיחווה אדם אותה חירות פנימית נטולת מאבקים."
״מבחר כתבים״ מביא כשבעים פרקים מתוך תריסר מספרי קרישנמורטי, המשקפים את הגותו והתבוננותו הרוחנית של אחד מגדולי הוגי הדעות והמחנכים של המאה העשרים.
ז׳ידו קרישנמורטי (1895-1986) נולד בהודו, ובגיל 13 אומץ על־ידי ראשי התנועה התיאוסופית העולמית, שגילו בנער כוחות רוחניים מיוחדים ואף ראו בו כעין ״משיח״. התנועה התיאוסופית, המבקשת להפיץ תורה של אחוות עמים ואהבת אדם, הועידה את הנער, קרישנמורטי, לעמוד בראשה. קרישנמורטי גדל להיות מורה בעל עוצמה רבה, בלתי מתפשר ובלתי ניתן לסיווג, ששיחותיו וכתביו לא היו קשורים לדת מסוימת ולא היו מזרחיים כמו גם מערביים, אלא היו של העולם כולו. במשך 15 שנים למד, לימד ופעל קרישנמורטי במסגרת התנועה. עד שפנה בגיל שלושים לדרך עצמאית, דוחה בתקיפות את דמות המשיח שניסו לכפות עליו, פורש מהארגון הגדול והעשיר שנבנה סביבו ומכריז כי אין דרך סלולה אחת לאמת וכי על כל אדם לחפש בעצמו את משמעות חייו ואת דרכו.
בשארית חייו דחה קרישנמורטי בעקביות את מעמד הגורו שאחרים ניסו לכפות עליו. הוא המשיך למשוך קהל גדול מהעולם כולו אבל לא טען לכל סמכות, לא רצה ממשיכי דרך, ודיבר תמיד כאדם לאדם. בלב תורתו היתה ההבנה שניתן להביא לשינויים יסודיים בחברה רק באמצעות שינוי תודעת היחיד. הצורך בידיעה עצמית והבנת ההשפעות המגבילות והמפרידות של התניה דתית ולאומית, הודגשו בקביעות. קרישנמורטי הצביע על הצורך הדחוף בפתיחוּת, על ה'מרחב הגדול במוח בו יש אנרגיה בלתי ניתנת לשיעור'. נראה שזה היה המקור למעיין היצירתיות שלו עצמו והמפתח לרושם שהשאיר על מגוון רחב כל כך של אנשים. הוא המשיך לכתוב, לדבר וללמד בכל העולם עד מותו בשנת 1986 בגיל תשעים.
במשך עשרות שנים פרסם קרישנמורטי עשרות ספרים, הרצה וקיים שיחות עם תלמידים והוגי־דעות. כיום קיימים עשרות בתי־ספר ואגודות הממשיכים את דרכו — מסע להיכרות עצמית ולהבנה, מתוך חירות מוחלטת, חופשיה ממשפטים קדומים.
״סיפור האנושות הוא תנועה ללא סוף…״
״רק כיחידים יכולים אנו לחולל משהו. מאז ומעולם היה זה תמיד היחיד שהשפיע באמת על החברה, וחולל שינויים גדולים בחשיבה ובפעולה. על האדם לחרוג מהתבנית החברתית…״