1976. אולימפיאדת מונטריאול. נערה בת 14, קטנה ורזה, על מזרן ההתעמלות, על הקורה, על המקבילים, על דוכן המנצחים. שבע פעמים גרפה נדיה קומנצ'י, המתעמלת הרומנייה, את הציון המושלם 10 והפכה בן לילה לסנסציה, למודל ולמיתוס. הסופרת הצרפתייה לוֹלָה לַפוֹן כתבה רומן המתבסס על סיפור חייה של המתעמלת האגדית. היא מלווה אותה בימי האימונים הקשים, בתחרויות בינלאומיות, במסיבות עיתונאים נוצצות וגם בלילה ההוא, שבו היא עורקת אל מעֵבר למסך הברזל. בכתיבה מלאת חמלה מגוללת לפון את סיפורה של האישה שהייתה לאגדה ומותחת חבל בין ההווה לעבר, בין המערב לבין רומניה של צ'אושסקו, ובתוך כך היא יוצרת את דמותה של הקומוניסטית הקטנה שאף פעם לא חייכה, אך היוותה בעבור ילדות רבות כל כך חלום לא מושג.

זהו ספרה הרביעי של לולה לפון, שגדלה בבוקרשט, סופיה ופריז. הקומוניסטית הקטנה שאף פעם לא חייכה היה לרב–מכר וזכה בפרסים ספרותיים רבים בצרפת.