“כבר הכרתי את הספר מלפני כמה שנים, כאשר ראיתי פרסומות לסרט המבוסס על הספר שיצא השנה בסתיו, בנוסף לכך, ראיתי פרסומים שלו במדור הספרים בידיעות אחרונות ברשימת רבי המכר, למרות הכול זה לא מה שגרם לי לקרוא ממנו. החלטתי ביום חורפי וגשום לקרוא את הספר, לאחר שסיימתי לקרוא את הספרים הנותרים מהספריה, משום שאבי הידוע כתולעת הספרים(במשפחתי) החליט לקנות אותו במבצע והמליץ לי על הספר, החלטתי לקרוא בו. הסיפור מגולל סיפור של אישה מתוסבכת בשם ריצ'ל, בתחילתו של הספר לא מוזכר שום דבר על עברה, רק מתארים את הסתכלותה על החיים מחוץ לחלון הרכבת, היא מדמה את עצמה לאיזושהיא תמונה מחלון הרכבת, ורוצה בעצם להיות כמוה. כל יום בשעה מסוימת היא רואה זוג אוהב מחלון הרכבת, כל רגע ורגע היא מייחלת שגם לה היה סיפור אהבה כזה, אנחנו כקוראים לא יודעים מה הסיפור שלה? אך כולם יכולים לנחש, שאם היא מדמה את עצמה לזוג זה מפני שחייה לא היו קלים בעבר היא קוראת להם ''ג'ס וג'ייסון'' שהשמות האמיתיים הם למעשה אחרים, ויש לה קשר מיוחד לנוף הזה מחלון הרכבת ולנוף באותו האיזור בלונדון. כבר אנחנו יכולים להסיק מהי הדמות ומה הם הדמויות שמאחוריה. והספר הזה למעשה חולק כמה קווים, את הקו של ריצ'ל הדמות הראשית המתוסבכת, אלא עוד דמויות נוספות כמו מייגן, שהיא למעשה אותה האישה מחלון הרכבת, והאישה הנוספת של בעלה לשעבר, אנה. שלושת הדמויות האלו הן המפתח של העלילה, וכל עלילת הספר מתרכזת במערכת היחסים לא בינהן, אלא מישהו אחד שמקשר בין שלושתן, שזאת נראה בהמשך הספר. בהמשך מתברר, שהזוג המאוהב שהיא רואה בחלון הרכבת, הוא לא כל-כך אוהב כמו שחשבה, אלא למעשה האישה שהיא רואה מהחלון ''מייגן'' מתנשקת עם גבר אחד, ריצ''ל לא מאמינה והמציאות שלה מתנפצת ואז מתחיל הסיפור מייגן נעלמת מתחילים לחפש אחריה, אחרי שריצ'ל רואה את את המחזה מהחלון היא רוצה לעזור, אך במקום לעזור היא רק מזיקה, היא ממשיכה ליצור קשר עם בעלה לשעבר טום, למורת רוחה של אנה. באותו הזמן שמייגן נעלמת, ריצ'ל חוששת שהיא עשתה משהו באותו היום, כי היא שוב הייתה בתחנת הרכבת והשתכרה ונפגשה בבעלה לשעבר, כי לאחר אירוע זה חזרה לביתה כולה מחוסרת הכרה מדממת, כך שריצ'ל חוששת שיש קשר בין ההיעלמות של מייגן לבין מעשיה אך היא שוב אינה זוכרת מה היא עשתה, וכשהיא מנסה להיזכר, היא רק מחריפה את מצבה הנפשי ויוצרת קשר עם בעלה של מייגן, שבעברו חשבה שהוא מושלם ושמו האמיתי והתנהגותו לא מושלמת כמו שחשבה ''סקוט'' המשכתי לקרוא את הספר, העלילה נעשתה יותר ויותר דרמטית, אך גם מסקרנת ומותחת. עלי להודות שהתרשמתי מפני שאיני חובבת ספרי מתח, ואיני קוראת אותם הספר מרתק והתפנית שלו מעניינת, העלילה שזורה בכל מיני דרכים, וניואנסים מרתקים ובכל צד של דמות, יש גם צד אחד שלה, זה מה שמיוחד. במיוחד שהכותבת היא למעשה לא ישראלית, אלא אמריקאית, ואני לא תמיד מתחברת לספרי מתח האמרקאים. זה הזכיר לי מאין היצ'קוק או קוראת הספרים, ואני שוב לא מתמיירת לקרוא ספרים כאלו, בעיקר ספרי רומנטיקה, קלאסיקות וז'אנרים מאוד מסוימים של פרוזה ולא סוג כזה. אהבתי מאוד את הספר אחרי שסיימתי לקרוא פניתי לראות את הסרט, גם הסרט מצוין בגילומה של אמילי בלאנט, אך עדיין העדפתי את הספר על פני הסרט כי הוא מעט מלחיץ.
אני ממליצה לכל חובבי המתח בינינו, וכן לא גיליתי לכם את הסוף במטרה שתקראו את הספר.
המסר העיקרי של יצירה זו, שלפעמים תמונה שאנחנו רואים או יוצרים, היא לא תמיד נכונה, ותמיד צריך לדעת להתבונן, ובזכות ההתבוננות דרך החלון של הרכבת ראינו את התמונה האמיתית, כמובן שיש כאן סוג של ראיה, או עדה לפשע שעל המשטרה להיות מעורבת.”
