'שפת אם', ספרה השישי של יפה וגנר, הוא דיאלוג חשוף עם אימא ועם האימהות. סיפורה הביוגרפי של האם כורך יחד אתו סיפור על משפחה, על יחסי אם ובת, על הגירה ועל האובדן הכרוך בה. השפה – שפת המילים, שפתה של האם בארץ הולדתה ושפת האימהות– נוכחת במלוא העוצמה. אבל מעבר לכך פורשים השירים חוויה קיומית של היות בת, היות אם והיות אישה.
לספר שלושה חלקים: "מלמלת משפט", "מרגליות זמן", "גחלי געגועים", ובתוכם משולבים שני קטעי פרוזה - "ציפורים" ו"רוחות זיכרון".

שם הספר
הציפייה הצהובה של החרצית
ריח של כחול כביסה ושום
למים אין צבע
דמעות בגודל החידקל