“ניתן להסתכל על הספר הזה משתי בחינות:
1.כספר מזן הרומן הרומנטי הכי פשוט שיש - הוא הגבר יפה התואר שחווה חיים טראומטיים וכתוצאה מכך אטום רגשית ואם כן נמצא בקשר אז זה מבוסס על סקס בלבד. היא הנסיכה מן האגדות שחוותה חיים נוחים ומסודרים ורק דבר אחד חסר בחייה: אהבה של גבר. איכשהו הם נפגשים ולאחר אי אלו מהמורות ומכשולים הם האהבה גוברת על הכל הם חיים יחד באושר ואולי גם בעושר עד היום הזה.
2. בפן הפחות פשטני הספר שם במרכז נושא שלצערי חם בכותרות העיתונים של ימנו והוא אלימות במשפחה והשלכותיה הרות הגורל על כל המעורבים: על הקורבנות, על האדם האלים עצמו ועל אנשי המקצוע, המטפלים. רונה עובדת סוציאלית של שירות בתי הסוהר עושה כל שביכולתה לעזור לאסיר היושב בכלא על עברות קשות של אלימות במשפחה. היא גם מוכנה לסכן לשם כך את עתידה המקצועי. תיאור תפקידה וחוויותיה בעבודה, מספק לקורא הצצה לעולם אפל ולא מוכר לרובינו. לאור עבודתה המסוכנת ולאחר תקיפה שעברה, מחליטה רונה ללמוד להגן על עצמה וכך מתוודעת לאיתי, שאמנם מיטיב ללמדה את כללי ההגנה העצמית, אך ליבה נותר חשוף. מתברר שאיתי גם הוא קשור לעולם האפל של העבריינות וכפי שאני רואה זאת הספר כולל מסר חברתי- גם מי שחווה את הטראומה הקשה ביותר שניתן להעלות על הדעת, יכול לטפס ממעמקי היגון ולמצוא את הדרך אל האור.
אהבתי את פסקול הספר ועוד כמה קטעים שלכאורה נראים זניחים לעלילה אך למעשה באים להראות שגם לאיתי יש לב והם אכן מוכיחים זאת.(בקיצור התמוגגתי כשאיתי הציל ואימץ גור כלבים). פחות אהבתי את תיאורי הסקס המוגזמים שהיה מבחינתי מביך לקרוא אותם (אבל אולי זו רק אני). כמו כן פחות אהבתי את המריבות הזוגיות שהיו נראות טפשיות וילדותיות, לעומת הנושא הכבד שבו עוסק הספר. בסיכומו של דבר כן אהבתי את המסר הסופי של הספר שהיה חזק וחיובי במיוחד וכן אהבתי שככל שהספר התקדם הוא הפך למותח ומרגש יותר. מומלץ בחום.”