“"גשר הדודות הוא מקום מקולל. תראה בעצמך כמה מקרים טרגיים אירעו באזור הזה: ארבעים ואחד הרוגי תל מוטילה. חנה אייזנברג שנסחפה למותה. הקצין אריק שמיר שעל שמו נקרא גשר אריק. גיא גמליאלי, חיל מודיעין שנהרג כשחצה את הירדן בסמוך לגשר הדודות. תוסיף את בריגיטה מילנר ותבין שאני צודק. תראה את האבסורד – גשר הדודות כבר נהרס מזמן, גם המצבה נסחפה. אין גשר ואין בטיח. נשאר רק השם. אחרי כל השנים האלה לא יודעים מי פגע ככה בבריגיטה מילנר. זה מרתיח אותי אני לא יכול עוד לשבת בשקט. נעשה כאן מעשה נורא " (עמוד 189).

עלילת הספר "גשר הדודות" מאת יוסי עוזרד (הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2016) מתרחשת לכאורה בלב השממה הנידחת והרחק מהציווליזציה. בפועל היא מתרחשת בלב הגליל, סמוך לכנרת ודרום רמת הגולן, שעתיים נסיעה מתל אביב. עוזרד, יליד 1949, בן קיבוץ להבות הבשן. שירת כמ"פ בנח"ל ועבד כאיש תקשורת רב-תחומי. בין היתר ניהל את חטיבת החדשות בגלי צה"ל, הקים את ערוץ 8 ונמנה על מייסדי חברת החדשות של ערוץ 2.

גיבור הספר הוא שלמה "שלומקי" דגן, אדם ישר והגון שכבר לא עושים יותר. שלומקי לא יודע כיצד לכופף חוקים. אין אצלו חנופה ואין פשרות. הוא ישר כמו סרגל. שנה אחרי מלחמת ששת הימים התנדב "לצנחנים יחד עם כמה חבר'ה מהשכבה" (עמוד 18). הוא חי במושב ליד הכנרת ונשוי לאהובתו יערה, בת המקום. ליערה סוד אפל מילדותה המעכיר את הקשר בין השניים. שלומקי עובד כפקח ברשות שמורות הטבע הממונה על אזורי הפרא של הכנרת ופזורת הירדן. ברשות לא אהבו את יושרתו חסרת הפשרות אבל "ידעו ששלומקי הוא איש מקצוע נאמן לעבודתו. פקח השולט במתרחש בשמורה שבפיקוחו" (עמוד 159). בשמורה מתעמת שלומקי לא פעם עם טיפוסים קשוחים יוצאי סיירת מטכ"ל, הצנחנים וה-101, אפופי הילת גבורה, המקושרים ברשת מושחתת של שקרים לרשויות החוק במדינה. עימותים אלו מונעים ממנו קידום על אף כישוריו כפקח.

את שלומקי רודפת פרשת האונס והתקיפה (שלא לומר ניסיון לרצח) של בריגיטה מילנר, תיירת ניו-זילנדית, שמצא זרוקה על הכביש סמוך לגשר הדודות כשהיא פצועה אנושות. לקראת פרישתו הוא רוקם חברוּת לא צפויה עם חוקר חקלאי ברשות המיסים בשם אמיר ״בנדוק״ (שפירושו בערבית ממזר) שבלי, בדואי ג'ינג'י תכול עיניים וגבה קומה, אשר שירת בעבר כבלש משטרה. שבלי הוא חוקר סבלן, חד וחרוץ שמגיע לפתרון לאט-לאט, אבל בנחישות. כשקראתי אודות המפגש שלו ושל שלומקי בחומוסיה של טורק, לא יכולתי שלא להישבות בקסמו כאשר הסביר לשלומקי ש"כשאוכלים לא מדברים, נותנים כבוד לחומוס" (עמוד 59). כמובן שגם אני הלכתי לאכול מיד חומוס, איך לא.

שלומקי משכנע את "בנדוק" לעזור לו לפתור את הפרשה וככל שהם נכנסים לעובי הקורה, הם נשאבים לתוך עולם של מזימות ושחיתות. בגב הספר נכתב כי המחבר הצליח "להתיק באלגנטיות את האווירה הקודרת של ספרות המתח הסקנדינבית אל נופיה המוּכּרים והרגועים לכאורה של הכנרת, שיְצרים אפלים שוכנים לחופיה." בתחילה זלזלתי בקביעה הזו. אבל האמת היא שהשילוב בין ההיסטוריה הארץ-ישראלית שהיתה באמת, על אישיה, נופיה ואירועיה (סיפור הקרב של גולני בתל מוטילה למשל), הדמויות שמזכירות כאלו שהיו וישנן באמת (במיוחד כמה מאותם היחידות המובחרות בצה"ל) ושלומקי שערכיו, הגינותו ותמימותו שובי לב, עשו את חווית הקריאה למהנה מאוד. מומלץ!!!”

“טוב מאוד!
מציאות ישראלית טיפוסית ומרתקת מתובלת בפרשית פשע מזעזעת:
היישראליות, הנוסטלגיה לישראל הישנה והטובה האיטית והקטנה פשוט נוטפת מהספר כמו עסיס מתוק ומענג.
מומלץ!”