שיריה של רחל מדר (איינהורן), בספרה השני, קרובים אל הטבע, אל האדמה. יש בהם התפעמות והומור, והם נכתבים מתוך רגישות גדולה לסבל ולכאב של הקרוב כמו גם של האחר והזר.
השירים של רחל מדר אל הטבע, אל האדמה, אל הפרטים הגדולים ואל הפרטים הקטנטנים שבתוכם. יש התפעמות ויש הומור, ויש מודעות למקום הקטן שתופס האדום במכלול היקום. זוהי אקופאטיקה, אך לא טהרנית, והיא נכתבת מתוך רגישות גדולה לסבל ולכאב של הקרוב כמו גם של האחר והזר.