“כשחושבים על תקופת המנדט, רובנו נחשוב על שידוע לנו על אותה התקופה מבחינה מדינית.
מבחינת בטחונית. חברתית. בריטים-יהודים-ערבים, מחתרות, אומץ וחבלה ונגד ובעד ומאבק לעצמאת, וניצני מאבק בערבים, עליה לגלית ובלתי,
אנשים מפורסמים מאז. רומנים ידועים יותר ופחות, רומנים אסורים בין בריטים לעלמות יהודיות. אמנים ורומנטיקה בעיר הלבנה. ציור ותיאטרון וקולנוע בשחור לבן וסופרים. וחדשות מהרדיו הגדול המשפחתי מאי שם אשר מעבר לים על מלחמה רחוקה. קרובי משפחה רחוקים וקרובים מופיעים ונעלמים.
מה חסר במידע שכולנו מוצפים בו מילדות? ספרות, בקולנוע, בלימודי התקופה בכלל? נכון - השפה העברית.

בא הספר הזה ונותן נקודת מבט אחרת. תודו - לא חשבתם עליה. אני לא חשבתי.

העברית באותה התקופה.
העברית המתחדשת, שהופכת לאט לשפה מדוברת בפי העבריים הצברים והעולים שמסכימים להתערות בארצם.
שפה מתחדשת וכאן ניתן הרקע ההיסטורי להתחדשות השפה
החל בייסוד וועד הלשון העברי דרך התרבות, האמנות, הספרות,
בתי הספר - חלקם נוסדו ולימדו בגרמנית ה"תרבותית" (כך בשתי הגימנסיות), לא הייתה זו החלטה קלה כלל - אך אף הם עברו ללמד בשפה העברית ה"לבנטינית".
כן, גם מתימטיקה, כימיה ומדעים אחרים ולמרות - שמה פתאום ומאיפה הרעיון ללמד מדעים בשפה כזאת.
כך המסחר עברת שפתו - דוגמה ניתנת בשמות החניויות שהיו בלועזית עד כי יצאה החלטה שהשמות בעברית יקראו ואפילו ינתנו דוחות לחנויות שיקראו שמם בלעז.
ומשם לעולם התרבות הראשוני הארצישראלי המתעברת בקולנוע הכל כך ראשוני, בתיאטרון, בספרות. בספרי הילדים.
ועד לשפת הרחוב - שפת הרחוב שלמעשה ובאופן טבעי יצרה את העברית המתחדשת עם בליל ובלילה שיצרו עולים מפה ומשם וילידי המקום ועם השפעו השכנים הערבים, הבריטים, התורכים שהותירו השפעה.
משעשע למצוא דוחות, מכתבים לעיריות (המקוריים) וכדומה - מובא הנוסח המקרי הנראה כה זר היום.
באותם השנים ממש נוצרה שוב השפה העברית המדוברת העכשווית (לאז).

אולם, הספר לא מעניין מספיק. אמנם, ניכר כי נערך מאחוריו מחקר, הוא בנוי היטב במבנה אקדמי, פרקים פרקים סעיפים וסעיפי משנה וסעיפי-סעיפי משנה.
הסגנון תיעודי, דיווחי ולא באופן של רומן (אין דמויות, אין סיפור רקע) יש מידע ! אך מובא יבש.
וכאן חולשתו של הספר: כן, המידע הרב יבש. כן הוא מעניין - כי התקופה מעניינת וכי תהליך התחדשות השפה מעניין. אך הוא נמסר בצורה כה יבשה, אינפורמטיבית, לעתים כרשימה.
חבל.
נקודת החן בספר: תמונות המסמכים והמסמכים המקוריים שמביאים את רוח האמור.
והתמונה שעל הכריכה יפהפיה - תמונת רחוב חיה מאותה תקופה.
הפוטנציאל גדול מאוד.
הרעיון אדיר.
הביצוע בינוני.”