“בלוע / נורית זרחי
הוצאת אפיק ספרות ישראלית 2016
95 עמ'.

נורית זרחי, שאת שיריה למדתי לקראת הבגרות בספרות, ונחקקה בזיכרוני כבעלת כישרון כתיבה נדיר, לא אכזבה אותי גם הפעם. אף לא לרגע.
ספרון קטן זה מאגד בתוכו שמונה ממוארים, רובם אוטוביוגרפיים הכתובים בגוף ראשון, וחלקם כתוב כסיפורים קצרים הנקראים כבדיון.
נורית זרחי נולדה בירושלים להורים מהגרים מאירופה. אביה היה הסופר ישראל זרחי, ולאחר שהוא נפטר בגיל 37 בהיותה ילדה כבת 6, עברה משפחתה לעמק יזרעאל.
זרחי כותבת את עצמה. את עברה. את משפחתה היום ואת משפחתה הגרעינית.
הספר נפתח בסיפור על מקק, שפולש לביתה של הדוברת ומטיל עליה אימה. יחד עם שתי בנותיה היא מנסה למצוא פתרון, וסיפור הסיטואציה, לכאורה בנאלית ויומיומית, הוא למעשה אמצעי חכם ונוגע לשקף לעצמה ולקוראים את התמודדותה של הדוברת עם הסטטוס החדש שלה כפרודה מבעלה, שעבר לחיות באמריקה והותיר אותה "נטולת הגנה". כאישה גרושה, שהייתה פרודה במשך שנה, הזדהיתי עם הסיפור הזה ממקום מאוד אישי, והמילים של זרחי על נישואיה שהתפרקו ועל רגשותיה הדהדו בי בחוזקה.
הסיפור המכונן ביותר בספר הוא "החומר הבלתי נעתר", בו זרחי כותבת על חוויית הילדה הגדלה ללא אבא. את דמותו של אביה, אותו כמעט לא הכירה, היא מחיה באמצעות תיאורי הרקע המשפחתי והאינטלקטואלי בו גדל ועבד, הסופרים העבריים של פעם וסגנונם, ההתיישבות החלוצית והיחס לעולים החדשים. את תחושת האובדן, את זיכרונותיה, את היעדרו של האב מתוכם ומחייה, היא כותבת בסוג של ריחוק או איפוק, שמצד אחד מפנים, ומצד שני זועק את הכאב הגדול והתסכול.
החל מהמילה הראשונה נהניתי. הכתיבה ישירה, לעתים אירונית-משועשעת, ייחודית. המבט מפוקח, אינטרוספקטיבי. זרחי מתבלת את הספר לכל אורכו בהגיגים פילוסופיים קיומיים, בשאלות המבקשות לבחון את המהות של האני, של התודעה, של מסלול חיינו והגורמים המשפיעים עליו. כתיבתה מבריקה, מרחיבה את הדעת, ומצביעה על סגנון חשיבה שהולך לרוחב, ולעומק, ולמקומות מפתיעים במקוריותם.
עמ' 29-30:
" אני מכירה אותו מלפני שידעתי את שמו. חשבתי שהוא אני, לא זיהיתי אותו כמצב, אלא כמהות. חיה אפורה שמצאה בי את המאורה שלה. או אני החיה האפורה שמצאה בה את המאורה שלי. לעתים קרובות היא זוקפת ראש, אבל היא מתנועעת בי כל הזמן. ..........
......... מצדה האחד, הכתיבה יש בה התייחסות אליה, כמו ללטף חיה שקופה, ואז היא מרוצה. מצדה השני, רעיון הכתיבה הוא הרעיון של הוודו לתקוע בה סכין תודעה כדי להרוג אותה. אם כך, האם הכתיבה יכולה לשמש כמוצא? "
קחו לכם כמה שעות להתייחד עם הספר הזה, ועם נורית זרחי, שעם סיפורה האישי, חודרת ונוגעת בחיי כולנו כאן.”