בחמש השנים האחרונות הולכת ומתגבשת במחקר המזרחני פרשנות חדשה, המציגה את ההיסטוריה של המזרח התיכון בכלל, ושל מצרים בפרט, בהקשרה העוסמאני הרחב. פרשנות זו מהווה ריוויזיה של הנרטיב הלאומי הערבי והמצרי, אשר תיאר את הפרק העוסמאני בתולדות האזור כתקופת פיגור, קיפאון ונחשלות, ואף ייחס לאימפריה העוסמאנית את ה``אשמה`` בכך, שהמזרח התיכון לא הצליח להדביק את הישגי המערב. הספר שלפנינו מציג את תולדות המצרים במאות ה18- וה9- לאור מחקר חדיש זה, מבהיר מושגי יסוד ועוסק בהיסטוריה של ארץ הנילוס בתקופה שהובילה לצמיחת מדינת הלאום במחצית הראשונה של המאה 20-, עוד מספק הספר רקע חיוני להבנת התהליכים שהתרחשו ומתרחשים במצרים המודרנית, ומשמש מבוא עדכני ומעורר ויכוח ללימוד ההיסטוריה של מצרים בעת החדשה.