פתח דבר
גנרל בשר ודם
משה דיין הוא שם ידוע לכל ישראלי, לפחות בשניים-שלושה הדורות הקודמים, עוד מלפני הקמת המדינה ועד מותו ב-1981. איש צבא בכיר, מדינאי ובעל סימן היכר בולט: רטייה שחורה על עין שמאל, זכר להשתתפותו בקרב בלבנון, בסיוע לצבא הבריטי ב-1941, שבו איבד את עינו.
דיין מקובע בזיכרון הלאומי כאדם אמיץ, החלטי, קשוח וחד לשון. הוא נודע ברחבי העולם בעקבות שתי הצלחות צבאיות גדולות - במלחמת סיני (1956) ובמלחמת ששת הימים (1967).
על דיין האיש ידוע פחות. במהלך השנים היו פרסומים על להיטותו לחפירות ארכיאולוגיות, ברשות ושלא ברשות, ועל עלילותיו הרומנטיות. בספרים שכתב ובראיונות שנתן חשף אך מעט מעולמו הפנימי. אוסף המכתבים האישיים שלו, שנכתבו במהלך שלושים ושבע שנים (1934-1971) לרעייתו רות, המתפרסם כאן לראשונה, חושף כמדומה משה דיין אחר: רומנטי, מתלבט, אב טוב לילדיו ובעל מסייע לאשתו רות.
מכתביו גם חושפים מידע מגוון על אירועים ופרקי היסטוריה, שלא היו ידועים עד כה: מנעוריו בנהלל, דרך השירות בהגנה ובצה״ל ועד לרמות המדינה הגבוהות ביותר.
משה ורות נישאו ב-1935. הוא היה בן עשרים והיא בת שמונה-עשרה. שלושים ושבע שנים היו ביחד, וגם לחוד. הריחוק הוא שיצר את הקורפוס המיוחד הזה של המכתבים, שכן בהיותם מרוחקים זה מזה, בארץ ובעולם, הם התכתבו ביניהם. בשלב מאוחר יותר הצטרפו שלושת ילדיהם - יעל, אודי ואסי - לנמענים ולכותבים.
המכתבים מובאים ברצף כרונולוגי, אך אין מכתבים מכל השנים. תקופות ללא מכתבים הן, לרוב, הזמנים שבהם חיו שניהם תחת קורת גג אחת ולא נזקקו לשירותי הדואר. כזו, למשל, היתה תקופת הזמן הארוכה שבין 1941 ל-1948.
כמעט כל המכתבים נמצאו בארכיונה של רות דיין בשלמותם. רק במקרים ספורים חסרים סיומים של מכתבים, והחלטנו להביאם למרות זאת.
המכתבים מלמדים הרבה על חיי המשפחה של משפחת דיין לאורך עשרות שנים. על ימי התום, החיזור והאהבה הלוהטת של משה לרות; על הולדת הילדים וגידולם; על בעיות בחיי המשפחה ועל פתרונות שנמצאו ושלא נמצאו.
ואולי העיקר - דמותו של משה דיין העולה מן המכתבים היא של ״גנרל בשר ודם״: אדם החי את חייו בתקופות סוערות, אנושי מאוד, גלוי לב לקרובים לו, שאינו מסתיר את דעותיו על הסובבים אותו.
אל מאה ושבעים המכתבים מצורפים גם שישה נספחים. נספחים אלה זורים אור נוסף על אישיותו ועל דעותיו.
כל אחד מפרקי הספר נפתח במבוא כללי ואישי הנוגע לפעילותו של משה דיין בתקופה הנסקרת בו. מבואות קצרים פותחים גם את מקצת המכתבים. על מנת להקל על הקורא צורפו הערות שוליים המבהירות שמות ומושגים. המכתבים מן התקופות המוקדמות נכתבו בכתיב חסר, שכמעט אינו מוכר כיום, והרשינו לעצמנו, למענם של הקוראים, להמירו בכתיב מלא.
יבואו על הברכה אלה שסייעו בדרך הארוכה של הפיכת מכתביו של משה דיין לספר: ד״ר משה הראל (הורביץ), ידיד משפחת דיין וחבר קרוב של אסי דיין עוד מימי צהלה - שהיה הכוח הדוחף בליקוט המכתבים ובכל הנושאים העסקיים; ולאה נאור, רעייתי, שהצטרפה אלי בפענוחם של מכתבים, שלא מעטים מהם נכתבו בחופזה והיה קושי להבינם. מאמצינו המשותפים סייעו להתגבר על מהמורות רבות.
אך עיקר הברכות והתודות מגיעות לרות דיין - אישה רבת-קסם ומופלאה, הנושקת לשנת המאה שלה, שזוכרת כל פרט בחייה ובחיי הארץ והעולם, כאילו התרחשו הדברים הבוקר או אתמול. זיכרונה המופלג ונכונותה לסייע ולענות על כל שאלה היו הדלק שהניע את המפעל הזה.
משה דיין היה איש מלחמות, אך עיון במכתביו מלמד עד כמה שאף לשלום. רות דיין פעלה שנים ארוכות, בדרכים משלה, לקדמו. מי ייתן והשלום עם שכנינו, וגם השלום בתוכנו, ייכונו סוף-סוף.
ד״ר מרדכי נאור