“שבוע טוב לכולם,
היתה תקופה, לפני הרבה שנים, שהאמנתי כמו הרבה ישראלים, בעליונות מוחלטת של ישראל על הערבים ובמיוחד מדינות ערב השכנות.
הימים היו ימי אחרי מלחמת ששת הימים, וככל הישראלים נשאבנו באווירת האופוריה הכללית שסחפה את עם ישראל.
האווירה הכללית הזאת שאפפה את רב העם חוץ מכמה עשרות, או מאות סהרוריים אשר טענו על מידת הדחיפות של החזרת השטחים לבעליהם , טענה
שבזמנים ההם נתפסה כתמוהה והזויה, האם לא היינו צודקים במלחמת ההגנה שאליה יצאנו?
האם לא כבשנו את השטחים במלחמה צודקת ובלתי נמנעת?

רוב הציבור לא האזין לדבריהם ופתר אותם בנפנוף מזלזל, אתם מכירים את תנועת היד הזאת.
אולם, להקשיב איננה חולשה , זאת היא מעלה שהאדם ניחן בה והיא חשובה כדי להשאיר את ההנהגה פקוחת עיניים ועירנית.
מה שלא היה אצלנו, בניגוד למה שקרה במצרים.
סאדאת מנהיגה החדש של מצרים שירש את ההנהגה בניגוד לכל הציפיות נתפס על ידי ההנהגה הישראלית כמנהיג חלש, כקנה נבוב, וכמנהיג שלא יעיז
לפתוח המלחמה חדשה נגד ישראל בהיותו חששן בלתי נילאה.
אולם, תוכנית ההונאה של סאדאת הצליחה , הפח שטמן לצה״ל היה עשוי באופן מדעי כמעט ולא היה לישראל כל ברירה אלא ליפול לתוכו.
תוכניתו הגאונית של סאדאת נבנתה ועמדה על שני בסיסים עיקריים: א) סאדאת טווה סביב ישראל מערכת של הונאה שאותה הוביל סוכנו ומקורבו אשראף מרוואן, שבעיני ישראל והנהגתה
נתפס כסוכן הטוב ביותר שעבד עבורה במעמקי ההנהגה המצרית, תוך סגירת עיניים והתעלמות מוחלטת מהאפשרות שמארוואן הוא סוכן כפול ואשר מטרתו להוביל את ישראל לאותו פח יקוש.
ב) רעשים- מצריים חוללה המון רעשים שהציפו את המודיעין הישראלי עד אשר הקריאות ״ זאב זאב״ תורגמו על ידי ההנהגה הצבאית הישראלית כרעש סתם שמאחוריו לא עומדת סכנה כל שהיא.
בקיצור, תוכניתו של סאדאת הצליחה וישראל אכן נפלה בפח.
אולם למרבה הפתעתו, לא היתה זאת מכת מוות לישראל , והיא הצליחה להתאושש ולצאת להתקפת נגד , שהביאה את מצרים ( וסוריה) עד כמעט תבוסה מוחלטת במלחמה.
וכאן התגלה סאדאת כמנהיג בעל אינטליגנציה גבוהה כאשר החליט לשבור את הכבלים שכבלו את מצרים לברית המועצות ולפנות לארה״ב בתור פטרונית ועל ידי כך לבלום את ההצלחה הישראלית.
בפעם השלישית שבה התגלה סאדאת כאדם רב תחבולות ובעל תושייה רבה, כאשר החליט שכדי להשיג את אדמת מצרים הקדושה- סיני, עליו לשבור את הקונספציה בפעם השניה ולפתוח במהלך דיפלומטי
לשלום בין מצרים לישראל.
ספר זה, אשר כתוב בשפה יפה וקריאתו נעשת בקלות , כתוב על בסיס של מחקר שערך מעל שבע שנים, הוא נכתב על ידי איש מחקר בחיל המודיעין , ומביא לקורא תובנות שעד היום כמעט ולא נתגלו
לקורא הישראלי.
מומלץ ביותר .
טוביה”