הסיטרא אחרא – השטן, מייצג בספר זה דווקא את מידת הרחמים, המוסר והתבונה, ובהיפוך מן המסורת, דווקא אלוהים מייצג את הרוע והזדון.
אין ספק שהאמונה הדתית היא המחוללת של הרגשות האנושיים העזים ביותר והשפעתה על התרבות האנושית לכל גווניה רבת עָצמה.
תרבויות אנושיות שונות פיתחו להן מיני אמונות המספקות תשובות על מוצא האדם והיקום כולו. כוחן של האמונות הללו עצום, ואין דומה להשפעתן על התרבות האנושית.
באופן אופייני לכתיבתו מתריס כאן עלי אלון כנגד האמונה והמסורת ומעלה את סיפורי המקרא מזווית ראייה חילונית המטילה ספק בכול.
"ויום אחד קמו אנשים בודדים... והמציאו את הספק, העזו לשאול, לא־להאמין, להיות 'חילוניים' בעולם שטוף אמונות".
מדוע בוחר המחבר לערער על האמונה הדתית דווקא באמצעות סיפורים מן המקרא ומושגים מתחום האמונה? – מדוע להיאבק באמונה באלוהים , אם אינך מאמין שהוא קיים?
משום שכל יצירה עושה שימוש בסמלי התרבות המשוקעים עמוק ברבדיה השונים של השפה. ואין דרך להתייחס לתרבות האנושית בלי לגעת ברבדים הללו. לכן בוחר עלי אלון להציג את הספק דווקא בלבוש תיאולוגי, ובאופן שנון ומתריס בקולו של השטן.
עלי אלון (א. עלי), בן וחבר קיבוץ עין־שמר, ממשתתפי "שיח לוחמים" ומעורכי "מחברת שדמות" של "המדרשה" באורנים; כתב כ-20 ספרי שירה, פרוזה, מדרשים, וספרי פרשנות על קפקא, ביאליק, ברנר ואלתרמן.