“זה לא יכול להיות הוא ספרו של ד"ר אהרון פלשמן רופא ופסיכיאטר ילדים המביא לראשונה
בספרו היחודי סיפורת עם נפש ורוח באריזה אחת על המדף .

לאחר 40 שנות ניסיון בהן הוא רואה מבחין ומטפל במקרים של ילדים ומשפחות הוא מביא לעומק
את ממשק המשפט ובריאות הנפש בסיפור בדיוני של עלילה בה שזר מקרים של נשים שפנו אליו
סיפורים מכמירי לב בהם חשף עוולות של מערכות המשפט והרווחה שהפרידו אמהות מילדיהן
ללא כל הצדקה כשהיו מדווחות לגורמי הרווחה והמשפט על פגיעה בילדיהן מצד בן זוגם לשעבר .
דווקא גורמים שאמורים לסייע ולהיות אוזן קשבת להם לא מקשיבים להם ויותר מכך פוסקים נגדן
ולרעתן בקיצוניות משוועת !

בכתיבה פשוטה נוגעת ללב ויחד עם זאת מקצועית עניינית הוא מביא את השתלשלות סיפורה של
שושי שם בדוי אמא לתום הפעוט , שנכנסה להריון מגבר שהסיר כל אחריות על הריון ואף יותר
מכך הסיר אחריות כשתום נולד . ועל אף ולמרות זאת שושי כתבה אותו כאב הילד .
כשראתה שהיא לא יכולה להסתדר בכוחות עצמה היא תבעה לעזרה אך הוא סירב . מכאן החלה
השתלשלות של סבל כאב והתעללות מצד האב כלפיה , לאחר מכן התעללות האב מול הבן, וכשהיא
פנתה לעזרה במשרדי הרווחה כדי לגונן על בנה מפני התעללות האב דחו אותה על הסף בטענות
הזויות מגוחכות של הסתה וניכור הורי שלה לבן מול אביו . משראתה שגם זה לא עוזר הגיעה
למשטרה לפתוח תלונה על הטרדה והתעללות בקטין , נענתה בפני המשטרה שידיהם כבולות והם
לא יכולים לטפל במקרה שלה כי היא עושה ניכור הורי .
שושי לא אמרה נואש ופנתה לבית משפט בתקוה שמהם תצא הישועה לחוסר הצדק שעברה שם
נתקלה בסיוע המשפטי שכביכול אמור לסייע לה הפעילו עליה מניפולציות של שטיפות מוח
מתוחכמת עד שהיא תתוודה בעצמה שהיא גורמת לניכור הורי של תום מול אביו .
הסוף הוא לא טוב בלשון המעטה ... היה לי קשה לקרוא כי ציפיתי לצדק של סוף טוב כי זה
ממש אבל ממש לא יכול להיות !!!!!!
סיפור כואב ומכמיר לב שהוא אחד מני רבים הקיימים יום יום החושף מאבק קורע לב של הפרדת אמא ובן , של אי צדק במערכות שאמורות לשפוט צדק .
למרות שהיה לי לא קל לקריאה הוא חשוב ונוגע בעיקר בשל העובדה שיגיע לקדמת הבמה
ולא יחלוף לרגע במודעות של שיח וימנע עוולות של אי צדק שנשים רבות מתמודדות איתו
על לא עוול בכפן .”