בספר לקראת פילוסופיה של הצילום, אשר ראה אור לראשונה בגרמניה בשנת 1983, מייצר וילם פלוסר לקסיקון לשוני-מושגי פורה; הוא מנסח ארגז כלים שמוסיף להשפיע על פילוסופים של הצילום, על צלמים ועל הבנת הצילום הדיגיטלי ושימושיו המקוונים עד היום. מחשבתו הרחבה של פלוסר מעניקה כלים קוגניטיביים שעומדים לרשות האדם בעידן הנוכחי, הרבה מעבר לתחום המקצועי של הצילום. כתיבתו המתגרה והצלולה, במעין סחף מניפסטי, מפרקת מושגים שגורים ומוכרים ומייצרת באמצעותם משמעות מאתגרת חדשה. מושגים כמו דימוי, דמיון, פולחן הטקסט, מערך (apparatus), מציאות, פענוח, אנתרופיה – כל אלה נרקמים לטקסט מבריק וייחודי.
לנוכח תחילת ההשפעה העולמית של טכנולוגיות מחשב, פלוסר טוען שהתצלום היה הראשון שייצר תמונות טכניות ששינו מן היסוד את הדרך שבה אנו תופסים את העולם. מבחינה היסטורית, חשיבות הצילום הייתה בכך שהוא פתח עידן חדש, שהכניסה אליו היא רגע של שבר בהיסטוריה, בדומה לאירועי-שבר קודמים בתולדות האנושות כמו המצאת הכתב הליניארי בעת העתיקה.
וילם פלוסר (1920 1991), יליד צ'כיה, היה הוגה דעות בין-תחומי, אנטי-טריטוריאלי, שחקר את מדעי הטבע, הספרות, התרבות, ההיסטוריה, האמנות והתקשורת. כתיאורטיקן של תקשורת ממשיך פלוסר את ולטר בנימין ואת מרשל מקלוהן, תוך כדי התכתבות בו-זמנית עם מחשבתו פורצת הדרך של ז'אן בודריאר. כפרשן אמנות, פלוסר נתפס היום כמי שקידם בכתיבתו את הבנת הווידיאו-ארט והמולטימדיה.
ספר זה רואה אור ביוזמת אבי גנור, חיים דעואל לוסקי ומכון שפילמן לצילום