אן ג'ייקובסון אינה קיימת.
מאחורי שמה מסתתרת דמות של אישה צעירה מאוד, החרדה מפני חשיפה.
היא הייתה חברה בקהילה של יהודים חסידיים בארה"ב ובגיל שש עשרה נסחפה ליחסים של אהבה ושל מין בחברתו של נער היספאני שעבד בגינת בית הוריה.
בקהילה בה חיה לא הייתה למעשה כפרה, והיא נשלחה למעון לנערות בישראל, כדי שלא לפגוע בסכוייהם של אחיה ואחיותיה למצוא שידוך.
גם במעון חוותה אן פרשיות אהבים רוויות ארוטיקה עם חברה לספסל הלימודים ועם ה'משגיחה' – אם הבית.
אל אלה התלוותה התעללות מצד אחד המורים שחשק בה. באחד הלילות נמלטה משם, ואחרי נדודים ברחובות ירושלים וכמעט-אונס בידי נערים במסגד – נאספה על ידי דיפלומט זר.
במשך כמה חודשים חיה איתו בהילולה מתמשכת של מין ומשחקי שליטה, תוך שהיא מדירה מחייו את בת זוגו. כשזו איימה לפגוע בחייה – אזרה עוז ונחלצה מביתו בדרך מיוחדת ומפתיעה.
ג'ייקובסון למדה עברית ואנגלית (לפני כן שלטה בעיקר באידיש ובאנגלית בסיסית), ושבה אל חיקה של אחת הקהילות החרדיות בירושלים.
היא נישאה, החלה ללמוד עבודה סוציאלית וקראה בסתר ספרים שלא הותרו על ידי רבני העדה.
בשנת 2012, בעת שנכנסה לחנות של ספרים משומשים, נתקלה בספר פרי עטו של אמנון ז'קונט.
היא קראה את רובו בעמידה בחנות, וכשסיימה יצרה עם כותבו קשר חשאי, שבמהלכו העבירה אליו את זכרונותיה כשהם כתובים אנגלית.
ז'קונט עיצב אותם בתבנית של רומן ותרגם לעברית.
"הצדפה" הוא רומן אירוטי שאינו מסתיר דבר.
הוא מבוסס במידה רבה על המאורעות שכותבתו חוותה, ובנוסף לתאור מפורט של הרפתקאותיה המיניות והרגשיות, הוא מתאר תהליך של מעבר מנערה לאישה, של גלוי המיניות ושל העַצמה נשית.