חגית ורדי גדלה בקיבוץ אלונים שבעמק יזרעאל ומזה 24 שנים חיה בארצות הברית, במדיסון, וויסקונסין. היא החלה לכתוב לפני כשלש שנים כאשר התבקשה, במסגרת סדנת תנועה, לכתוב "אסוציאציות חופשיות שאיש לא יקרא", ומאז הכתיבה היא חלק חשוב בחייה.

ספרה השני "במקום לבלוע מים" וספרה השלישי "ולא היה בה מום", היוצאים במקביל, נוגעים בצדדים שונים של חייה בהווה ובעבר. "ולא היה בה מום", הפואמה לקריינית ולמקהלה מדברת, נכתבה כיומן בתקופה בה עברה טיפול בשיטת Internal Family System . בשיטה טיפולית זאת נפגש המטופל עם חלקים מתוכו אשר עוצבו בתקופות שונות בחייו ומשפיעים על אישיותו והתנהגותו בהווה. הפואמה פותחת צוהר לתהליך שעברה המחברת לאחר פגישתה עם חלקים שלא הייתה מודעת להם קודם, ואשר הכריחו אותה לעסוק בצדדים אפלים של עברה. בכתיבה כנה ואותנטית חושפת חגית את הרגשות המציפים אותה במהלך עיבוד חוויות העבר.

שם הספר
ולא היה בה מום
וכל הים שומעים
ילדת הזכוכית
כשהקשיב לה הירח