“"בְּאֶמְצַע הָעוֹלָם נִמְצָא הַיָּם הַתִּיכוֹן,
וּבְאֶמְצַע הַיָּם הַתִּיכוֹן נִמְצָא הָאִי סִיצִילְיָה,
וּבְסִיצִילְיָה יֵשׁ קַטָּר שֶׁמּוֹשֵׁךְ שְׁלוֹשָׁה קְרוֹנוֹת
וּמֵבִיא נוֹסְעִים אֶל הָרַכֶּבֶת הַגְּדוֹלָה שֶׁדּוֹהֶרֶת לְרוֹמָא.
בְּכָל בֹּקֶר, כְּשֶׁהָרַכֶּבֶת הַגְּדוֹלָה יוֹצֵאת לְדַרְכָּהּ,
הוּא חוֹשֵׁב: "גַּם אֲנִי רוֹצֶה לִנְסֹעַ לְרוֹמָא".
אֲבָל אֵיךְ?
הַאִם יַרְשׁוּ לוֹ?
הַאִם הוּא יַצְלִיחַ?
הַאִם הוּא יַגִּיעַ?
הַאִם הוּא יִמְצָא אֶת הַדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה?"....

זהו לב ליבה של עלילות קטרינו מהאי סיצליה.

קטרינו שלבו נכסף בכל פעם מחדש להגיע לרומא כשהוא מביא נוסעים עד תחנת הרכבת שנוסעת לרומא ,אבל מי שעוצר בעדו הם מנהלי התחנה .

דו -שיח מעניין ועם מוסר השכל מתקיים בין קטרינו לבין ההר אטנה ,זה אחרון מעודד את קטרינו "בסוף אתה תחשב על רעיון מוצלח ותצליח".

כיצד קטרינו מצליח לתעתע במנהלי התחנות של סיציליה , רומא ,ומנהל של כל הרכבות באיטליה ולהגיע לרומא?

מעבר לעלילה הנחמדה יש משפטים מלאי חוש הומור ומשעשעים בטקסט: "והם רתמו לו קרון מלא מקרוני ,וקרון אחד מלא ספגטי,וקרון אחד מלא מוצרלה והוא סחב את כולם בלי בעיות כל הדרך הביתה".

הספר מנוקד עם שורות קריאה ארוכות ,אז תלוי מי קורא ומי מקריא ?

מעבר לכך -הציורים של ליאב צברי על שלל הצבעוניות שבהם -עליזים ומשובבי-נפש .”