אחוזה יפהפייה מוקפת גן שהוקמה בשלהי המאה ה-19 על ידי סבם וסבתם של לילי ואחיה אדם, על אחת הגבעות הסמוכות לאבו גוש, היא הרקע לרומן החדש, השישי במספר של שושנה יוֹבֵל.
הציר המרכזי סביבו נארגים פרקי הרומן ההזדמנות להתחבק, מתאר משפחת אדריכלים ישראלית, ודמויות אחרות המקיפות אותה, ומעורר תהייה בדבר הגורל הצפוי להן למול המסתורין של המצב האנושי. תוך כך מתהווה מרקם סיפורי עשיר, עמוק, מרתק ועתיר דקויות וגוונים, שנמסר בתבונת התבוננות, ונשען על זוויות מבט מתחלפות המרחיבות את מוקד המעגל הפנימי. ועל כולן חולשת לילי, 'האם הגדולה', שעל פיה יישק דבר.
ראשיתו של הרומן בהתכנסות משפחתית באחוזה, למפגש ראשון עם מאיה, חברתו של גיא, בנם של לילי וזאב. תוך כך מתואר מארג יחסים מורכב, החושף את עולמן הפנימי של הדמויות וקיומן האנושי והרגשי. מורכבות זו מעלה קשת רגשות: קרבה או פיצול, אהבה ושברונה, תשוקה שאינה ניתנת למימוש, חתירה לחיפוש משמעות, שבר אידאולוגי, חולי, מרירות וקנאה. ומעל לכל האיחזות בדברים הפשוטים בצל המוות, ובנוחם שנברא מתוך כוחות החיים.
את סגנונה הטבעי, הגמיש והזורם של שושנה יוֹבֵל, אפיין הסופר יעקב סימן-טוב: "כתיבה זו היא גילוי מפתיע של מורכבות נפשית... יובל היא סופרת של "אוזן", בעלת שמיעה חדה ומדויקת..."