אֵי־שָׁם בִּקְצֵה הָאֹפֶק, מֵעֵבֶר לֶהָרִים,


שׁוֹכֶנֶת מַמְלֶכֶת אָוַנְטְיָה, וְלָהּ שִׁשָּׁה שׁוֹמְרִים.


לֹא בְּנֵי אֱנוֹשׁ הֵם, כִּי אִם יְצוּרֵי פְּלָאוֹת:


דְּרָקוֹן, נְחַשׁ יָם, עֲנָק, אִישׁ סוּס,


מִפְלַץ שֶׁלֶג וְצִפּוֹר לֶהָבוֹת.


מֵעַל אָוַנְטְיָה הַשְּׁלֵוָה מְרַחֶפֶת סַכָּנָה,


בְּיָדָיו שֶׁל מְכַשֵּׁף נוֹרָא הָאֵימָה טְמוּנָה.


שַׁרְבִיט קְסָמִים אֲשֶׁר הוּנַף


הָפַךְ שׁוֹמְרִים לְאוֹיְבִים,


שִׁשָּׁה מִפְלָצִים אֲיֻמִּים, זוֹעֲמִים,


כָּעֵת בַּסֵּתֶר אוֹרְבִים.


הָאָרֶץ חֲרֵבָה,


וְהָעָם מִתְפַּלֵּל לְגִבּוֹר,


אֲשֶׁר יָנִיף חַרְבּוֹ אֶל־עָל


וְיֵצֵא לְהָשִׁיב אֶת הָאוֹר.


פְּרוֹלוֹג


אַלְבִּין רָץ לְעֵבֶר הַכַּדּוּר עַל פְּנֵי שְׂדֵה הַקֶּרַח, מִתְעַלֵּם מֵרֵאוֹתָיו הַכּוֹאֲבוֹת. בְּעֶזְרַת כּוֹחַ הָרָצוֹן הוּא גָּרַם לְרַגְלָיו לָנוּעַ מַהֵר יוֹתֵר, מַהֵר יוֹתֵר...


הַקְּבוּצָה שֶׁלּוֹ פִּגְּרָה בְּשַׁעַר, וּכְבָר הִתְחִיל לְהַחְשִׁיךְ. עַד מְהֵרָה כֻּלָּם יַחְזְרוּ לְמַחֲנֵה הַנַּוָּדִים לַאֲרוּחַת עֶרֶב וְהַמִּשְׂחָק יִגָּמֵר. אִם רַק יַצְלִיחַ לְהַשְׁווֹת אֶת הַתּוֹצָאָה...


הוּא הִגִּיעַ לַכַּדּוּר חֶלְקִיק שְׁנִיָּה לִפְנֵי הַשּׁוֹעֵר וּבָעַט בּוֹ בִּפְרָאוּת. הַכַּדּוּר טָס לְתוֹךְ הַשַּׁעַר וְהִתִּיז שֶׁלֶג לְכָל עֵבֶר.


"יֵשׁ!" הוּא צָעַק, וְהַקְּבוּצָה שֶׁלּוֹ הִקִּיפָה אוֹתוֹ בִּתְרוּעוֹת שִׂמְחָה.


"עַכְשָׁו תּוֹרְךָ לְהָבִיא אֶת הַכַּדּוּר," אָמַר הַשּׁוֹעֵר בְּזַעַף. הוּא לֹא שָׂמַח!


לַשַּׁעַר לֹא הָיְתָה רֶשֶׁת, וְאַלְבִּין בָּעַט כָּל כָּךְ חָזָק, שֶׁהַכַּדּוּר נָחַת הַרְחֵק בִּדְיוּנוֹת הַשֶּׁלֶג שֶׁמֵּעֵבֶר לִשְׂדֵה הַקֶּרַח.


"תִּזָּהֵר שָׁם," אָמַר יֶלֶד אַחֵר. "זִקְנֵי הַשֵּׁבֶט אָמְרוּ שֶׁרָאוּ נִמְרֵי שֶׁלֶג בַּדְּיוּנוֹת."


"וַדַּאי שֶׁאֶזָּהֵר," אַלְבִּין חִיֵּךְ.


הוּא גָּר כָּל חַיָּיו בַּצָּפוֹן הַקָּפוּא שֶׁל אָוַנְטְיָה וְהִכִּיר אֶת נוֹפֵי הַחֹרֶף הַלְּבָנִים כְּמוֹ אֶת כַּף יָדוֹ — אֶת שְׂדוֹת הַקֶּרַח, אֶת הָאֲגַם וְהַיָּם הַקְּפוּאִים, אֶת דְּיוּנוֹת הַשֶּׁלֶג וְאֶת מַחֲנֵה הַנַּוָּדִים שֶׁהוּא וּבְנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ הִתְגּוֹרְרוּ בּוֹ. "אֵין מִמָּה לְפַחֵד בִּכְלָל!" הוּא חָשַׁב.


הוּא רָץ אֶל קְצֵה שְׂדֵה הַקֶּרַח וְטִפֵּס עַל דְּיוּנָה מֻשְׁלֶגֶת. מִפִּסְגָּתָהּ לֹא רָאוּ דָּבָר, לְמַעֵט מֶרְחָבִים לְבָנִים וַחֲלָקִים שֶׁנִּמְתְּחוּ עַד הָאֹפֶק וְנִצְנְצוּ בְּאוֹר הָעֶרֶב. אַלְבִּין הֵצֵל עַל עֵינָיו מִבֹּהַק הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקַעַת, אֲבָל לֹא רָאָה אֶת הַכַּדּוּר בְּשׁוּם מָקוֹם. הוּא שָׁמַע אֶת חֲבֵרָיו צוֹעֲקִים וְצוֹחֲקִים בַּמֶּרְחָק, בְּשָׁעָה שֶׁעָשׂוּ אֶת דַּרְכָּם חֲזָרָה לַמַּחֲנֶה.


הוּא הֶחְלִיק בְּמוֹרַד צִדָּהּ הַשֵּׁנִי שֶׁל הַדְּיוּנָה אֶל נָתִיב צַר שֶׁהִתְפַּתֵּל בֵּין דְּיוּנוֹת הַשֶּׁלֶג. שָׁם הוּא מָצָא אֶת הַכַּדּוּר, אֲבָל... הוּא הָיָה מָעוּךְ לְגַמְרֵי. אַלְבִּין הִבִּיט בּוֹ בִּתְמִיהָה. מָה קָרָה לַכַּדּוּר?


אָז שָׁמַע רַעַשׁ מְשֻׁנֶּה. צִלְצוּל גָּבוֹהַּ וּמוּזָר... כְּמוֹ שֶׁל פַּעֲמוֹן.


אַלְבִּין הִבִּיט בַּכַּדּוּר שֶׁעַל הַקַּרְקַע, וְצֵל נָפַל עָלָיו. צֵל עָצוּם.


הוּא הֵרִים אֶת מַבָּטוֹ בַּחֲרָדָה פִּתְאוֹמִית.


יְצוּר נִשָּׂא, גָּדוֹל מִמֶּנּוּ פִּי חֲמִשָּׁה, עָמַד מֵעָלָיו וְהִתְנַדְנֵד מִצַּד לְצַד עַל רַגְלָיו הָאֲחוֹרִיּוֹת הָעֲנָקִיּוֹת. הַיְּצוּר הָיָה מְכֻסֶּה פַּרְוָה לְבָנָה, עָבָה וּסְבוּכָה. עֵינַיִם אֲדֻמּוֹת כַּדָּם שִׁגְּרוּ אֶל אַלְבִּין מַבָּט יוֹקֵד, וּטְפָרִים צְהֻבִּים מְעֻקָּלִים עֲנָקִיִּים שִׁסְּפוּ אֶת הָאֲוִיר. מַלְתָּעוֹת נוֹטְפוֹת רִיר נִפְעֲרוּ וְחָשְׂפוּ נִיבִים צְהֻבִּים חַדִּים כְּתַעַר. סְבִיב צַוָּארוֹ שֶׁל הַיְּצוּר הָיְתָה כְּרוּכָה שַׁרְשֶׁרֶת שֶׁעָלֶיהָ הָיָה תָּלוּי פַּעֲמוֹן נְחשֶׁת קָטָן, אֲבָל הַפַּרְוָה בְּסָמוּךְ לַשַּׁרְשֶׁרֶת נִתְלְשָׁה בְּגֵרוּדֵי טְפָרִים שֶׁחָשְׂפוּ בָּשָׂר וָרֹד פָּצוּעַ.


אַלְבִּין פָּחַד כָּל כָּךְ שֶׁאֲפִלּוּ לֹא הָיָה מְסֻגָּל לִצְרֹחַ. הוּא נִסָּה לְהִסְתּוֹבֵב וְלִבְרֹחַ, אֲבָל רַגְלָיו כְּאִלּוּ נָמַסּוּ, וּבִמְקוֹם לָרוּץ הוּא הֶחְלִיק וְנָפַל עַל גַּבּוֹ.


הַמִּפְלֶצֶת רָקְעָה בְּרַגְלָהּ הָעֲצוּמָה עַל שְׁבִיל הַקֶּרַח.


גַּל הַחֲבָטוֹת טִלְטֵל כָּל עֶצֶם בְּגוּפוֹ שֶׁל אַלְבִּין. הוּא הִצְלִיחַ לְהִתְרוֹמֵם בְּקשִׁי, אֲחוּז אֵימָה, וְהִשְׁלִיךְ אֶת עַצְמוֹ אֶל צִדֵּי הַדְּיוּנָה כְּדֵי לָצֵאת מִנְּתִיבוֹ שֶׁל הַיְּצוּר. טְפָרֶיהָ שֶׁל הַמִּפְלֶצֶת הִתְחַכְּכוּ בְּצַלְעוֹתָיו וְחָדְרוּ מִבַּעַד לַבְּגָדִים הֶעָבִים אֶל הַבָּשָׂר שֶׁמִּתַּחַת. אַלְבִּין זָעַק בִּכְאֵב. הוּא הִנִּיחַ אֶת יָדוֹ עַל מָתְנָיו וְהִרְגִּישׁ דָּם חָמִים דָּבִיק. הוּא זָחַל בְּיֵאוּשׁ בְּמַעֲלֵה הַדְּיוּנָה. אִם רַק יַצְלִיחַ לְהַגִּיעַ לַפִּסְגָּה הַצּוֹפָה אֶל הַמַּחֲנֶה, אוּלַי יִנָּצֵל...