מוג’י הוא מורה מוכר בעולם ואנו שמחים להציגו לקורא הישראלי. נשימת היקום הוא אוסף דיאלוגים מתוך מפגשים עם מוג’י מהשנים האחרונות.

הנושא בכל שיחה עם מוג’י, כמו גם בספר זה, הוא אתה עצמך. כמו הורה, עם לב חם ואוהב, מוג’י משתמש במילותיו כבכלי ניקוי המסירים אמונות שווא והנחות ששמרו עלינו כלואים בעולם של השלכות. כשנלך אחר מילותיו של מוג’י ונחקור את מה שאנחנו מאמינים שאנחנו יודעים, נוכל לראות שהאמונה בהנחות אלה היא הגורם לסבל שלנו. אך זה לא משנה את העובדה שהמטרה היחידה בחיפוש אחר האמת היא ההכרה בה.

מוג’י מצביע על הדבר הבא: אנחנו קיימים; כל אחת ואחד מאיתנו יודע זאת כעובדה. אך מה שחדש ומרענן כאן הוא ההזמנה להתנסות בשאלה מהותית זו: בתור מה אנו קיימים?

גם כאשר שאלה זו החלה לתסוס בנו, הנטייה שלנו – להקשיב למיינד שלנו ולהאמין בו – עדיין מחזיקה אותנו בדעה שזה בכוחנו ליצור ולהשיג את העצמי האמיתי שלנו.
מי שאנחנו באמת אינו דורש שום דבר שיתגלה בפנינו מלבד נכונותנו להתבונן ולהטיל ספק בהצעות המוכרות של המיינד שלנו. הגילוי הוא מיידי, ולא נדרש כל ידע מקדים מכל סוג שהוא. למעשה, הודות לידע נרכש ולאמונתנו בו, אמת פשוטה זו של קיומנו נדמית לנו כמוסתרת וכבלתי נגישה.

בספר זה, התמונה אודות טבענו האמיתי תלך ותתבהר, עד כדי ראייה צלולה, שבה מתח נושר מעצמו ותחושה של התרחבות ופתיחות עולה וצומחת. שפתו של מוג’י פשוטה; היא פונה ללב.

או במילותיו: “אין לי תשובה אחת קבועה לשאלות. אין תשובה אחת. העניין הוא לא רק לענות על השאלה, אלא גם לענות לשואל, וזה הבדל משמעותי. אתה יכול להאמין באלוהים, אבל אינך יכול “להאמין” בעצמי; אתה יכול רק “להיות” העצמי. הווייתך שקטה לחלוטין. היא לא מוטרדת מרעיונות ומבעיות. רק המיינד מוטרד, לא הלב. אם תישאר בממלכת המיינד, לעולם לא תנחת בממלכת הווייתך באופן שלם. זה הגילוי העיקרי: לאן שלא אלך, לעולם איני מחוץ לעצמי. אין שום דבר שאני יכול לעשות, או לא לעשות, שיכול להשפיע על מודעות טהורה זו. שהיא אני.”

ספר זה השפיע רבות על מחפשי אמת ברחבי העולם.