“מה שאני מצפה מספר הוא תובנה.שאפשר לצאת איתה עם מטען כלשהו.
אני חושב כי גם ממילון( דבר ארכאי בצורתו המודפסת), הייתי מבקש יכולת ניתוב בהירה והגדרות מסייעות ומכוונות לחקירה נוספת.
הספר אלפא ביתא תלמודי הוא, אוסף אקלקטי, ללא נושא מכוון, בנוי בצורה אלפאביתית שאיני מבין מה התועלת במבנהו ובמה אני מחכים.
האם כשאני מגיע לאות ז ומופיע ה"ערך" זונה ושם יש סיפור על רבי!! אלעזר בן דורדיא "שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה"!!! ..
מה אני למד? שגם רב שגל יכול להיות צדיק.
ואז לאחר מכן האות ח מיוצגת על ידי ..חלם- חצי עמוד ואחר כך חלום הפעם לשם שינוי ערך מורחב.
יש ערכים נחמדים, כאלו שמאירים דבר מה, אולם הם כמו בטלויזיה ,קופצים למסך ונעלמים.
ציפיתי ליותר.
מוטב היה כי רות קלדרון תמשיך בקו של ספרה הקודם "השוק הבית הלב". לקחת נושא להציג אותו מכל צדדיו ולהפנות למקורות נוספים.”

“אלפא ביתא תלמודי מאת רות קלדרון
ספר עיון שנכתב על התלמוד מבחינתי הוא ספר חובה. כאשר שמעתי על הספר של רות קלדרון שהיא בעלת תואר ד"ר בתלמוד מיד נזכרתי בנאום ההשבעה שלה בכנסת שבו היא פתחה את התלמוד והעבירה לכל חברי הכנסת שיעור על הרב רחומי ואשתו.
את הסופרת אני זוכר גם מתוכנית הטלוויזיה "החדר" שבו היא יושבת עם אורחים והם קוראים יחד טקסט תלמודי בגובה העיניים.
כאשר ניגשתי לספר בפעם הראשונה ודפדפתי בו, אני חייב לציין שקצת התאכזבתי. אך האכזבה נגרמה רק מכיוון שציפיתי ליותר. השם " אלפא ביתא תלמודי" גרם לי לצפות לספר עב כרס ומקיף על עולם התלמוד ועל הטקסט התלמודי ועל הניגון המיוחד שעולה ממנו. בפועל, החזקתי ספר שבדפדוף הראשוני נראה כאילו מפחד להעיק בצורה מוגזמת על הקורא.
אני אחרוג ממנהגי ואבקר קודם כל את הגשת הספר. הספר פרוש על 247 עמודים, אך לצערי הוא נראה כטקסט פרוש מידי שנמתח ויזואלית על מנת להגיע לגודל פיזי מסוים. בספר זה בחירת הריווח ועובי הדף ניכרים מיד בעיני הקורא ולי הם הפריעו באופן אישי. אולי זה יותר נח לקריאה אבל זה מריח לא טוב בפן המסחרי. לשם השוואה, אחד הספרים הקודמים שקראתי של אליעזר שביד הכיל 425 עמודים עם טקסט צפוף יותר והוא עדיין קצת יותר קטן בממדיו מהספר הנוכחי.
אני מודה שזה נשמע קצת קטנוני, אבל יש בי הרגשה שעורכי הספרים מנסים לצמצם את כמות הטקסט על מנת לא להכביד חלילה על הקורא הממוצע שכנראה גם כך לא ניגש תדיר אל עבר ספרי העיון. מאידך גיסא, הם הרי לא יוציאו ספר בגודל ספרון שיקשה עליהם לגבות מחיר "רגיל" וכך אנו מוצאים את עצמנו עם ספרים שנמתחים באופן מלאכותי באופן הצגתם או כמו ספרו של עמוס עוז ובתו "יהודים ומילים" שהסופר נמנע מלהרחיב על כל מיני הערות אמצע חשובות ובכך להטריח את הקורא בעודף מידע.
לאחר העיסוק השולי בזוטות נתמקד כעת בתוכן.
למרות כל הנאמר למעלה אני ממליץ בחום על הספר. הספר כתוב בצורה פשוטה ביותר לקורא שרוצה לקבל טעימה קטנה מהתלמוד. העובדה שהכרתי את מרבית הטקסטים התלמודיים לא פגמה בהנאתי והתענגתי שוב לקרוא אותם וכמובן לקרוא את דברי הסופרת עליהם.
חשוב לדעת שאת התלמוד ניתן לקרוא שוב ושוב ובכל פעם לקבל הארה מזווית שונה . אמנם הטקסט לא משתנה אך כל השקפת עולמך כקורא אינה נשארת קפואה והתהליכים הדינמיים שאתה חווה משפעים על הבנתך את הטקסט המופלא הזה.
הטקסטים מופיעים באינדוקס סדר האותיות ומכאן שמו של הספר.
בחירת הטקסטים לא סיפקו את הצימאון הטבוע בי לתוכן התלמודי אך הם גרמו לי לתענוג צרוף.
ישנם חזרות על אותו טקסט אך הן לא מעיקות. אני מניח שלקורא שנפגש לראשונה החזרות האלו רק מחדדות עבורו את הבנת הטקסט.
הטקסטים נבחרו בקפידה וכך מונגשים החלקים הקלאסיים של התלמוד לקורא החילוני שמכבד את המילה הכתובה בטקסטים היהודיים. בבחירה כזאת החיבור בין הטקסט והקורא הוא וודאי.
יחד עם זאת נבחרו גם טקסטים שיגרמו לתחושה כל שהיא של אי נוחות וכאן דווקא בולט היופי וההדר של התלמוד. באותה רצינות של עולם ההלכה ותיאורים של הקדוש ברוך הוא שיושב כסופר סת"ם, משוחח באופן חופשי עם משה רבנו ומתעכב על אופן הצגת הוויזואליות של עשרת הדיברות ומעטר כתרים לאותיות כהכנה לפלפוליו העתידיים של רבי עקיבא, אנו ניפגש גם עם טקסטים של שני גדולי ( תרתי משמע ) הלכה שמבקרים אותם על ביצועי המיטה שלהם בשל גודלם הפיזי או במקום אחר שמעירים על אותה "נפיחה" בשעת מעשה שגרמה ל....
אהבתי. ממליץ לקרוא. הנאה מובטחת.”