“...
בסרטי האימה הישנים שניתן לראותם כיום בערוץ MGM השתמשו לרוב בחומר מומס כדי להציג את הדברים האיומים. למשל שד ששוחרר ממכונת זמן שהופעלה מסקרנותו של הגיבור באמצע הליל. ובאשר חברתו עולה לעליית הגג השד לוקח אותה כבת ערובה, עשוי שעווה שנמסה ומדביק אליו את התמימה מסכנה. בעודו מאיים עליה באיומים שנוהגים הנוכלים לאיים על בחורות לעיני האיש הטוב והצדיק, מנסה האחרון בלחץ אין-סופי להוציא את המכונה מכלל תפעול, להקפיץ את החשמל או משהו, ובדרך כלל הסוף הוא טוב.
הספר הזה הוא לא ספר אימה אבל יש בו הלהבה הדולקת שממיסה את שעוות התורה להכניס את הקורא לעולם החלומות של הכותב. זה ספר חדש נכון לתאריך כתיבת שורות אלה (שנת 2014). כתב את הספר איש חרדי אנונימי שחותם את שמו בסימן נקודה המשמש לקדד סיסמה כשנכנסים אל אתר סודי במחשב, כאמור בתקציר. הרבה פעמים את הנקרא קשה מאוד לעקל. וודאי גם כי יש בו הרבה מקרא, ושומרי התורה המקפידים אולי יקראו לו כופר. מדובר בחלומות ובחלומות הבלתי אפשרי מתרחש, וקשה ללכת בשבילים שהם מותירים. מצד אחד הם עוסקים בדברים הזויים מאוד, מצד שני בדברים שנוגעים, לפחות לחלקינו.
האווירה היא בעיקר ממגנטת בהתחלה, ובהמשך אפשר לדלות בקלות יותר כוונות כלשהן. עם כל זאת קראתי את הספר בזמן קצר יחסית כי הסקרנות עשתה את שלה. קראתי כבר ביקורת באחד ממוספי הספרים השבועיים של הארץ שיצא לפני כמה שבועות, וראיתי אזכור במדרוג התרבותי בשבוע הזה, וראיתי שהמתייחסים לא ממש מתייחסים לדברים עצמם אלא לאווירה הכללית, שהיא כמובן מהותית, אבל כאן בסימניה אפשר להתפרע. הכל בנוי מקטעים קצרים. מתוך העלטה ומתוך החושך הכותב אומר את דברו. הוא מערבב את אלוהים, השטן, אשתו והכלבים והאינטרנט, עם ישראל והשואה, הרקיע השביעי, הקבלה והתלמוד, את כולם הוא מערבב בחפיסה אחת. הוא מוציא הכל בהרבה עצבים, האווירה די לחוצה, וזה גורם לי לחשוב שחלומות באופן כללי מרגישים לנו די לחוצים ואינטנסיביים. כדי להעביר תחושות משלי תפסתי בפינצטה כמה דוגמאות.
כאשר הוא חולם שהוא מצטרף לארגון ביון חרדי, הוא מתריס על הרע"ן לומר לו שאין כח חרדי שעומד מאחוריו, והרע"ן מתריס בחזרה- "אם אתה יודע הכול על מדינה מספיק איש אחד לשנות את ההיסטוריה. אם אתה יודע הכל על בנאדם מספיקה סיכה כדי להרוג אותו. אתה יודע הכל על הגנים שלו ומספיק וירוס אחד... ככל שאתה יודע יותר אתה יכול להיות יותר בחור ישיבה בטלן. וכשאתה לא יודע כלום אתה צריך להפעיל כח אינסופי. אז אתה באמת צריך להתפלל לנסים. מי שיודע מספיק תורה לא צריך להתפלל, הוא פשוט לוחץ על האותיות הנכונות במקלדת".
אני פורש את הפרשנויות האישיות שלי. הוא בנה את בניינו כמו מדרש שהאופציה לחפור בו היא בלתי נגמרת. אני חושב שהוא בונה כאן על המשקל ידע=כח. אין צורך באלימות, אתה יכול להתבטל ולהניע הכל באמצעות ידע וכישרון. ככל שאתה יותר טמבל אתה צריך להפעיל יותר כח. אם אתם חושבים שהחרדים הם חבורה של טמבלים אתם טועים. לא צריך להתגייס לצבא כדי להיות חזק. זה לא בהכרח מצוין לחיוב, יכול להיות שהוא רוצה שהחרדים יצאו מחלום הביון שבו הם נמצאים?
כשבניו חוטאים בשלישית והוא אדם זקן רוצים לעשות ממנו קורבן חטאת. ומגלים שיש לו מום אז לוקחים אותו לבית המקדש לכהן הגדול. בית המקדש מסתבר הוא מגרש כדורגל אחד עצום שאת האופק בו קשה לראות. הוא מתחיל לברוח והם מנסים לתפוס אותו, בבהלת בריחה הוא עובר את הסף של קודש הקדשים והם לא מצליחים להשיגו. ובפנים הוא רואה על מגש גדול שאלוהים הוא בסך הכל כדורגל. "את זה מנסים להסתיר? איזה מן דבר נורא זה! ואז אני מרגיש שאני מבין מה יכול להיות הפירוש של חוטאים גדולים".
כך זה נגמר. הקאטש בקטעים מגיע בדרך כלל ממש בשורה האחרונה. יכול להיות שכאן אני מתאים אותו להשקפתי, אבל דומני שאני שומע את הקריאה שאומרת שיש גבול לקדושה, וזו גם קריאה שמגיעה ממצוקה של איש עני שחי בחברה עניה. והוא מצטרף לשגעונות כדי להראות את שגעונם של אחרים. אולי בעצם הוא מצטרף באירוניה לפרגוד שרק לובש תחפושת של שיוויון, כאשר הוא אומר בקטע אחר שהאישה היא ידידו הטוב ביותר של האדם? האם אין משפט זה מקביל ל"עזר כנגדו", וחושף את האסימטריה של חיי בעל ואשה שבאה במסווה של פסוקים יפים?
בין השורות המרובות זיהיתי את השאלה "כמה אתה יכול ליהנות מהעובדה שאתה קדוש". או, כמה אתה משתדל להיות צנוע? הרבה מזה מתבטא בעירוב של השואה. בעולם שלא ברור אם הוא עולמינו או גן העדן, בדרך לאשוויץ בתוך קרון בשואה, הילדים קופצים ומושכים בזקנים של הצדיקים, המלאכים מצליפים וצועקים "יהודים לעבוד". הוא תוהה: "מעולם לא היו כאן כל-כך הרבה פושעים ועמי ארצות, מילא עמי הארצות ששואלים את גדולי הדורות שאלות מפגרות ומורידים את הרמה בישיבה של מעלה מתחת לאפס, אבל כל מיני פושעים פשוט נהנים מהמעמד של קידוש השם ועושים בלאגן שלא יאומן". עוד בסיפור אחר הוא מתפעל בתור לגיהנום מדוע יש שם ניצול שואה שהוא יהודי קדוש, ואומרים לו שם שממיינים את האנשים לפי היכן שמתאים להם ולא לפי גזר דין. אבל בהרבה קטעים וסיפורים אחרים יש הרבה סגנונות שונים של גיהנום וגן-עדן.
אחד מקטעי גן העדן גורם להפכפכות שכלית ורגשית שמערבבת את כל מה שאנחנו מכירים, זה דוגמה לדג המלא עצמאות שקשה לעקלו: "הם מחלקים ביניהם את העולם החדש. קודם כול הייתה הרשת של התוכן, של תורת ישראל, 1.0. אחר כך הרשת החברתית, של עם ישראל, 2.0. ובסוף גם הרשת של המיקום, ארץ ישראל. והם מחלקים ביניהם גם את נבואות החורבן של הרשת: קודם כל הייתה ההשכלה, השואה של תורת ישראל. אחר כך השואה של עם ישראל. ובסוף תבוא השואה של ארץ ישראל. והם אפילו מחליטים על שיתוף פעולה: הם יהפכו את שלוש הרשתות לרשת אחת, כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה".
אני נשמתי בקטע הזה, כך או אחרת. ואני מודה בשנית שהרבה קטעים שהוקסמתי מהם קשה להבין את כוונתם. אפשר לשער, אבל כדי לדעת בוודאות צריך לדבר עם הסופר בגלוי. אפשר לשאול אימתי הוא מנסה לצאת באמרה ואימתי הוא משחק עם הדמיון אולי לשם השעשוע. או האם זה בין לבין? בגלל הבלבול העצבים והתימהון אני חש בקריאת מצוקה, של אדם שכואב לו. אולי כל חלום הוא אות שמשדרת על חלק אחר של מצוקתו שהיא סך כל החלקים. אני מנסה לחשוב עד שהוא פרסם את הספר כמה תחושות בטן ופרפרים הסתובבו לו בגוף, ועדיין ממשיכים להתרוצץ להם. מה עובר בנפש שנושאת את הכתב הזה על גביה? מה הוא עובר כשהוא חולם שהרמב"ם הוא ביצה שבורה שחפורה במחילות והוא מגיע למבוי סתום ויהדות מגיעה למבוי סתום, והיא מתחילה לחזור אחורה- עם כל עוצמתו של ההלאה כן עוצמתה של החזרה, החזרה אל הבורא. מה אם כל היהדות היא יו-יו אחד גדול?
יכול להיות שיש שתי אפשרויות לגבי הבנת הספר הזה, ואולי שתיהן נכונות בו זמנית. אחת היא "בשביל להבין את זה" והשנייה היא "בשביל לחשוב על זה". בקטע שנקרא בתולות ירושלים, השטן טוען שהשואה שהייתה לעם היהודי היא מיושנת ושייכת לעידן התעשייתי. הוא יעשה שואה של עידן המידע, שואה מתקדמת, שואה רוחנית, ועוד מרצון. "הוא הופך את כל הנשים לפסלים, והגברים מוציאים אותם עירומות לרחוב ומתחילים להשתחוות ולעבוד להם. ואין יותר ילדים."
....
האם הוא רוצה שנבין שתמיד יש אפשרות גרועה יותר, ויש שואה רוחנית של השמדת העם היהודי שהיא לא רק שפיכות דמים, אלא כמו שהוא מכנה, שואה של גילוי עריות ועבודה זרה, ומבחינה זו תקופות כאלה היו כבר בהסטוריה של העם היהודי, או שהוא רוצה שנחשוב על זה? האם יש לו סוף פסוק, או שהוא מעורבב גם בעצמו ורוצה לשתף את מה שעובר לו בראש? האם הוא מקצין כדי לתאר מה היה קורה אילו, או שהוא חושב שאנחנו כבר בתוך המדרון החלקלק? הרבה סימני שאלה.
אחרי שהסיפורים מסתיימים יש דף אחד לבן שלא כתוב בו דבר מלבד הכתובת www.halata.org. שם אפשר לראות חלומות יחידים באקראי, שאני לא בטוח שהם מופיעים עד הסוף, וכשנכנסים ללינק של כל הספר דרושה סיסמה לא ידועה. אני מבין שגם זו קריאה להפצה וקריאה לקשר. מצד שני יש כאן עדות לאדם שיודע לשחות במים עמוקים מאוד ולא מפחד לצלול אל השאול, הוא תלמיד חכם שיודע תורה וכותב לעתים כמו בתורה או בספרות המדרשית, והוא גם מודע לא רע כך נראה לעולמם של חילונים, בשניהם הוא מסוגל להסתכל מן החוץ. אני משער שמישהו אחר שיכתוב ביקורת יסכם ב"ספר מוזר...", זה גם לא רע. אני תמיד מעדיף להעמיק בדברים. אבל קשה מאוד למסור את החוויה הלאה, יש ויכולתי לעשות זאת טוב יותר, ולא נותר לי אלא להמליץ לכם לקרוא אותו. יש כאן עדות של אומץ. אני הזמנתי את הספר מהוצאת רסלינג. אני שמח שמחה קטנה להיות זה שביקש להוסיף את הכותר ולהיות הראשון לכתוב עליו.
ולסיום בהשראת רוח הספר אני מצרף חלום משלי:
חלמתי ששמעתי מהשכן את כל הטררם של צרכיו האישיים. אין לו ברית מילה אז כך הוא אמר לי שהוא מכפר. באסלה שלו יצאו הגללים בצורה של לוחות הברית עליהם כתוב 'אל תשקר ולא תמציא את הלאום היהודי'. הוא הוריד את המים והלך לסלון לקרוא ספר. אלה הוראות איך משמידים דברים שכלל לא באו לידי מימוש, אמר לי. שאלתי אותו ואת עצמי, האם אני כופר? ההוראות החלו לצאת מהספר ולעטוף אותו ולחוג סביבו במהירות והוא נעלם. הבית נעלם, והבית שלי גם כן, הכל. העתיד והעבר נראו לנגד עיני בו זמנית. ראיתי את היטלר נואם בהר הבית על זכותו של העם היהודי להשמיד את עצמו, התאבדות קולקטיבית. גם להם לא עשו ברית מילה אז הטררם שלהם יצר עולם אחר, חלופי.
סיירתי לחפש בני אדם ומצאתי רק נחשים ועקרבים שלקחו אותי למערה של החכם הזקן שלידו ישבה אשתי. הוא היה עקרב והיא הייתה נחש. ברוך הבא לעולם האידיאות אמר לי החכם. אמרתי לו, לי אתם נראים די מכוערים. אשתך היפה לא קיימת הוא אמר, יופי אינו המטרה, זו הייתה טעות, כוחו של היופי התגבר על כוחו של האל ועכשיו האל סוף-סוף נקם. זה העולם הבא, המטרה הגדולה, זה הנחש שהיה התכלית כל הזמן הזה. אמרתי לעצמי, ידענו הרי החרדים כל הזמן הזה שהיופי הוא הקללה של העולם... איזו סטירת לחי יפה לחילונים, עולם הדוגמנות חוסל! רק יצרים בלי שמץ שלי יופי, יצר לתורה! אשתי קמה, היא לא אוהבת אותי יותר והיא נתנה לי סטירה. שאלתי אותם, תוכלו להפוך גם אותי לנחש או עקרב? תכף ומייד אמר החכם וסימן לאשתו, אשתי, אשתו, ששלחה בי את לשונה והרגה אותי. והם שכבו עוד פעם ושוב פעם ועוד הפעם, ולא הצליחו להיכנס להריון, וכולם נפגשו עם אותו גורל וחוסלו ולא שרדו. אלוהים ברא יצר כדי לכבוש את יצרו.”
