“****


[פרוטוקול שיחת טלפון בין טום קלנסי הי"ד, סופר לשעבר של סדרת ג'ק ראיין, לבין אלון אלפרט, כותב ביקורות וזנב לשועלים לעת מצוא]

הלו? אתה שם, סר? הרספשן פה זה משהו סירייסלי רונג, איי טל יו. אז מה? קראת ספר שלי? שכתבתי אחרי שאני כבר מת? סו? וואט דו יו ת'ינק? אי אפשר לנחש שאני מת, הא? אני אגיד לך, הייתי חייב לכתוב את זה. אולי האסהול הזה הוסיין אובמה יקרא את זה וייכנס קצת לוג'יק בראש שלו. הוא חושב הכול זה דיבורים, בלה בלה בלה. הוא חושב שאם ככה הסטופיד דמוקרטס אמריקנז בחרו בו לטרם השני שלו, גם העולם יאהב אותו, והוא לא מבין שההיפך. שהערבים והצ'יקומז והקומיז והאיוונים והסירייאנז והג'אפז, הם חושבים, היי, דיס פריזידנט איז פאקינג בולשיט. הי איז אול טוק. ת'יי אר סו גוינג טו קיק יור אס, פיפל!! הם חכמים. והצרה היא שאין לכם את ג'ק ראיין, ולא את ג'וניור, ואפילו קלארק הוא כבר אולד מאן, יו נואו? כל מה שיש לכם זה את ג'ון פאקינג קרי ואת הוסיין ואת קלינטון, והם, איך אומרים, סטופיד קאנטס. ת'יי וויל גט יו קילד. הלו? קן יו היר מי? הלו? סטופיד האוון פון קאמפני. [ניתוק]


אקיצר ככה זה נגמר. עצוב שסופר מת. בייחוד כזה שכותב סדרה, ואז מה? מה קורה עם כל הגיבורים? צריך מישהו שיציל את העולם. וכמו שזה נראה, אובמה שנוא-נפשו של קלנסי עם הדיפלומטיה הגסה והנאיבית שלו רק דירדר את כולנו למקום בעייתי ביותר, ומסתבר שלמרות שאמריקה היא כזאת גדולה ומדהימה, קשה לסמוך עליה ממש וון דה שיט היטס דה פאן. לא מסכימים? דברו עם מובארק. אם אתם לא קוראים חדשות או מדחיקים את מה שקורה מסביבנו, תנו לי לספר לכם משהו: לא משהו. האמריקאים מסתובבים במזרח התיכון כמו תייר פזור שיער שכייסו לו הרגע את האייפון והארנק. הם כבר מזמן לא יודעים על מי לסמוך. אסד רוצח מאות אלפים? אז בואו נחזק את מי שנלחם נגדו... הצרה היא שהם מאל קעידה. אין מתונים. והחברה מאל-קעידה הם פאקינג יונים צחורות ליד אלה מדעאש שהקימו כבר מדינה דה פאקטו על מה שנשאר מעירק וסוריה. אז מי שנלחם בהם הם החיזבאללה, ומאחוריהם, אירן! אירן! אבל איך נלחמים באירן, שהם היחידים שנלחמים בדעאש? אני אגיד לכם איך. במילים, כן, דיפלומטיה זה דבר נהדר. הכול פתיר.

אחרי שבספרים הקודמים אל-קעידה כמעט הצליחו לנצח את אמריקה, הפעם זה התור של הסינים, שרוצים לדרבן את הכלכלה המקרטעת שלהם, ולפיכך לוטשים עיניים חמדניות לכיוון ים סין הדרומי, ובכללו טייוואן, ונתיבי השיט הרווחיים מאוד שעוברים מהודו, יפן ועוד. אז הם פותחים במלחמת-סייבר חשאית נגד ארצות הברית (היריב הראוי-לשמו היחידי שנותר, נגיד, לפחות בספרים של קלנסי) במזימתם להשתלט על העניינים. וכמובן, איך לא, החבר'ה האמריקאיים מצליחים, ברגע האחרון, להחזיר מלחמה שערה ולנטרל את האיום. כמה חבל שבחיים האמיתיים הדברים לא עובדים ככה. כי אתם יודעים מה הכי מבאס לגלות? שהטובים לא תמיד מנצחים.

היופי בספרים של קלנסי, הוא שהם לפחות גורמים לך לחשוב. ולא רק לך, מסתבר. ב-96' הוא כתב על מטוס נוסעים שמתרסק לתוך הקפיטול, ומה נהיה עם זה, כולנו יודעים. והיו לו עוד כמה תחזיות שהתגשמו בדיוק מצמרר. אז כן, עכשיו הוא מת, לצערי, ולמרות שהבחור שהמשיך את הספר שלו אחרי מותו מטעם ההוצאה לאור עשה עבודה לא רעה בספר הזה, נראה שצריך להתמכר לרואה שחורות אחר. באסה.”