שנות הארבעים המוקדמות, תקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל, ובאירופה מתחוללת מלחמת העולם השנייה. מאיה חרמוני, ילדה להורים גרושים, נשלחת למעון לילדי משפחות מעורערות. המעון נעשה הזירה המרכזית של החניכה שלה אל עצמה ואל העולם.
בראליזם נוקב, אירוני ומצמרר לעתים, משרטטת רחל איתן ברומן זה את החיים בשטח ההפקר של ההזנחה הממשית והיתמות הרגשית. הרומן כולל כמה מן הסצנות הבלתי נשכחות בספרות העברית, שהרעישו את המבקרים בחדשנותן ובנועזותן, כשתיארו באופן כמעט נטורליסטי מעמדים קורעי לב מחיי היומיום של ילדי המעון.
חמישים שנה לאחר הופעת הבכורה שלו, ברקיע החמישי (1962), ספרה הראשון של רחל איתן, שב ומתגלה כרומן פורץ דרך בספרות הישראלית. בעוד שרוב סיפורי החניכה הישראליים של התקופה העמידו במרכזם דמות גברית שנענתה לעלילת–העל של “גלות וגאולה" ברקיע החמישי העמיד במרכזו גיבורה לא צפויה ומתח ביקורת גלויה על האתוס הגברי של התרבות הישראלית.
ברקיע החמישי הודפס במהדורות רבות וזכה בפרס ברנר לספרות לשנת 1966.
למהדורה זו מצורפת אחרית דבר מאת תמר משמר, חוקרת יצירתה של רחל איתן.