מרים אוהבת-אל עירון כתבה ספר שירים יוצא דופן, שהציר המרכזי בו הוא אהבה.
זו מהות הקשר בינה ובין אלוהים, והיא המזינה את אהבתה לאהובה הגשמי וקשריה עם עצמה, הטבע, חבריה, בנה ועמה.
זהו מסע נפש משנות השישים המאוחרות של המאה הקודמת ועד לתוך המאה ה-21 ולעידן החדש.
יש המאשימים את הדור הזה שדתו היא דת האהבה, כי אין לו אל אחר.
אבל מרים אוהבת-אל נמצאת בקשר מתמיד עם האל.
הוא מורה דרך, הוא עוגן, הוא האהוב, זמין תמיד ונמצא בכול.
החוויה המיסטית המתגלה בשיריה חושנית, רוחנית והכול מתלכד: הרוח, הנפש, הנשמה והגוף.
הדימויים מושרשים בשפה העברית, בשיר השירים, בקבלה ובמקורות אחרים. יש בשירים העזה וגם עדינות.
הביטוי של המיסטיקן הוא שתיקה או שירה.
מרים אוהבת-אל מצליחה לבטא בשיריה תחושות וחוויות מיוחדות במינן.
אהבת האהבה היא מקור העוצמה.
יש כאן התפתחות ועליה למדרגות גבוהות.
המקום והזמן, השמים והארץ, הפנים והחוץ מצטלבים בפרשות הדרכים של ספר השירה הזה.