מה ידעו המצרים על הנאציזם ועל היטלר? כיצד תפסו והבינו את גרמניה הנאצית? כיצד הגיבו על התעצמותה המרשימה והמאיימת באירופה ובעולם בשנות ה-30? כיצד התמודדו עם התגברות נוכחותה והשפעתה במזרח התיכון הערבי? במחקר מקיף ומעמיק, אשר ממצה עושר חסר תקדים של מקורות ערביים, מציע ישראל גרשוני קריאה חדשה ומרתקת של התגובה המצרית והערבית לנאציזם ולהיטלר בשלהי שנות ה-30 ובראשית מלחמת העולם השנייה. גרשוני מקשיב היטב לקולות המצריים המגוונים הבוקעים משדירות החברה המצרית ומנתח באזמל דק ורגיש כיצד חשבו וניסחו את עמדותיהם כלפי האידיאולוגיה הנאצית, המשטר הנאצי, הפרקטיקות הנאציות וכלפי היטלר, אישיותו, אורחות מחשבתו ודפוסי התנהגותו. את מערכת התגובות והעמדות מעמיד גרשוני בהקשר ההיסטורי של התהליכים הפוליטיים, החברתיים והתרבותיים שמצרים התנסתה בהם בתקופה הזאת. הוא מראה שהעניין הגדול של הציבור המצרי בנאציזם ובהיטלר היה נטוע עמוק במאבק הפנימי החריף על גורל המשטר הדמוקרטי במצרים, בין כוחות אוטוריטריים ואוטוקרטיים ובין כוחות ליברליים ודמוקרטיים.
בעודו בוחן שדה נרחב של ספֵרות ציבוריות וזירות ביטוי רשמיות ולא רשמיות שנתנו ביטוי לדעת הקהל במצרים, הספר מציע שפע של תובנות מקוריות ומסקנות חדשניות. הממצא הראשי של הספר הוא שזרמי המרכז של החברה המצרית, האליטות הפוליטיות, המעמדות הבינוניים, האינטלקטואלים והתקשורת המודפסת והחזותית – כל אלה דחו את הנאציזם הן כסדר פוליטי ותרבותי טוטליטרי, הן כדוקטרינה גזענית והן כאימפריאליזם אירופי מסוג חדש, תוקפני ומאיים יותר על מצרים ועל המזרח התיכון הערבי. זרמים וארגונים פרו-נאציים חשבו ופעלו בפריפריות הפוליטיות והתרבותיות, אבל הכוחות ההגמוניים במדינה, בייחוד בחברה האזרחית, חתרו להוכיח שגרמניה הנאצית והיטלר זרים ומסוכנים למצרים הערבית המוסלמית, ושעליה להתנגד להם ולהיאבק נגדם.
פרופ' ישראל גרשוני מלמד בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל-אביב. ספרו הקודם בנושא, "אור בצל: מצרים והפאשיזם, 1937-1922", ראה אור בהוצאת עם עובד, סדרת אופקים (1999)