“הדרך לספטמבר 1939, כותרת המשנה : היישוב, יהודי פולין והתנועה הציונית ערב מלחמת העולם השנייה
מאת יעקב שביט יהודה ריינהרץ

מתוך התקציר :
מאות הצירים והאורחים שהגיעו לז`נווה באמצע אוגוסט 1939 לקונגרס הציוני הכ"א לא שיערו בנפשם כי כשבועיים לאחר בואם יתפזר הקונגרס בבהילות ובבהלה, והם יתורו אחרי דרכים לחזור לארצות המוצא שלהם ברחבי תבל. מעטים, אם בכלל, ציפו שתפרוץ מלחמה, צבא פולין יובס בתוך שבועות, וייחרץ גורלם של יותר משלושה מיליון היהודים בפולין. בשנים 1939-1935 נכרכו יותר מבעבר זה בזה גורלם של יהודי פולין ועתידו של היישוב היהודי בארץ ישראל. בשנים האלה נהיה מצבם של יהודי פולין קשה מנשוא, אך להבדיל מגרמניה, מאוסטריה ומצ`כוסלובקיה, לא נחקקו בה חוקי גזע, יהודים לא נשלחו למחנות ריכוז והם נחשבו בעיני העולם לא פליטים, אלא מבקשים להגר. בד בבד, בשנים האלה הוטלו הגבלות פוליטיות על עליית היהודים לארץ ישראל. התנועה הציונית והיישוב היהודי בארץ ישראל לא גילו אדישות לגורלם של יהודי פולין, אך ניצבו בפני אתגרים ומבחנים קשים, שהולידו ניסיונות שונים ותוכניות שונות.

הספר ריתק אותי אליו ועורר בי רגשות ומחשבות. הוא כתוב כמעין יומן של מנהיגים, סופרים ואנשים מהיישוב המאגד בתוכו מחד משאלות לב וציפיות ומאידך את הקשיים והמגבלות האורבות בדרכם. אני הרגשתי שאני נוסעת בזמן, חוויה מטלטלת ועוצרת נשימה. מחד לדעת מה צופן העתיד ומאידך לחיות את העבר דרך העיניים של גיבורי הספר.
איני רוצה להרחיב בציטוטים מהספר כי יש לרב ומרתקים ומפעימים. אגב רק לטעימה קטנה אציין כי בין גיבורי הספר מופיעים: בן גוריון, וייצמן, ז'בוטינסקי, משה שרתוק (שרת), מקדונלד שר המושבות, יוזף בק, בין לבין מופיעים ציטוטים של שירה (נתן אלטרמן ואחרים).
כשקראתי את הספר , הרגשתי שאני קוראת ולא מאמינה הן לגבי היחס האנטישמי אשר עלה מגרמניה ומפולין, והן לגבי יחס שאר מדינות העולם אשר לא ששו לפתוח שעריהן בפני הפליטים היהודים. גם ארה"ב לא הייתה נדיבה במיוחד בקליטתה את הפליטים היהודים מרחבי אירופה. גם התנועה הציונית מאוד הפתיעה אותי ביחסה לפליטים היהודיים.
אגב הספר עורר בי את השאלה, האם העולם השתנה?

הספר מרתק ומומלץ.”