“הנה ספר שדומה לספרים אחרים אבל שונה מהם מאד. המוטיב- ילדים שמגדלים את עצמם, הורים שנעלמים וסומכים על הילדים שיסתדרו, וסיפור התבגרות של האחים, כל אחד בפני עצמו וכולם ביחד. אה, כן, ואי בודד בלב ביצות.
לנערה שמספרת את הסיפור יש שני אחים גדולים, אמא שנפטרה ואבא שמנסה לפרנס בכל זאת, ולמשוך מבקרים אל האי שחלקו הפך לפארק שעשועים המבוסס על תנינים. אור לכך, הידע הכללי של הנערה הזו מבוסס על איך להכניע תנינים, איך לשחות לידם מבלי שיאכלו אותך, ואיך לגדל אותם משלב הבקיעה מהביצה עד שהם גדלים. בנוסף, המלתחה שלה עשויה בעיקר מבגדי חנות המזכרות שיש בכל פארק שעשועים, והאוכל שיש בבית הוא שאריות הקפיטריה של הפארק, משום שפארק השעשועים מאבד מקסמו מאז שהאם נפטרה, וכבר לא מגיעים מבקרים.
בסיפור כל אחד מהאחים גדל לכיוון שונה ויש לו דרך אחרת שבה הוא חושב לצאת מהאי ומהשקיעה הזו ולהציל את כל המשפחה, כאשר במקביל האב יוצא לעבוד כמה שבועות במה שהם מכנים 'היבשת', כלומר ארצות הברית. האחים תמימים, וחזקים, ויש אנשים שמנסים לנצל את זה, אבל בסוף הם מצליחים להגיע אחד אל השני ולהינצל מהביצות ומהאובדן שחיכה לכל אחד בנפרד. הם מתאחדים ושמחים לחיות שוב ביחד, בתא המשפחתי.
ספר יפה לדעתי, ויש בו את המסר שהמשפחה חשובה תמיד יותר מהשאר, ולפעמים צריך לוותר על הרגלים והעדפות כדי להציל את המשפחה כולה.
(הספרים הדומים- טירת הזכוכית, ילדיהם של שומרי הפילים)”
