“זהו ספר נוער של ג'ון גרישם מהסדרה של תיאודור בון.
הסיפור מתחיל בהיעלמו של פיט דאפ המואשם בחניקת אשתו. פיט דאפ צפוי לבלות את כל שארית ימיו בכלא בגין רצח זה. הבעיה שעמדה בפני המושבעים בבית המשפט שהם לא קבעו אם הוא אשם, או זכאי.
במחוז סטארטן מעשי רצח היו נדירים, ולכן כשזה קרה, קהל רב עקב אחרי השתלשלות החקירה, עד כדי כך שאפילו תלמידי בתי הספר עקבו אחרי המשפט של פיט דאפ.
תיאודור בון, חמד של ילד, נבחר נשלח לצפות במשפט של פטי דאפי מטעם בית הספר. אלא מה, תיאו גילה שבהיעדרו מבית הספר ושהייתו בבית המשפט, מישהו ניצל את ההזדמנות, לפרוץ ללוקר הנעול שלו, וגם לפנצ'ר את הגלגל הקדמי של אופניו. למה?
תיאודור בון בן יחיד לזוג עורכי דין. האב – וודס בון עסק בתחום הנדל"ן, והאם- מרסלה עסקה בתחום המשפחה ובגירושין.
תיאודור - בן יחיד ומיוחד. הוא אהב את עולם המשפטים, ובדרך כלל אחר יום לימודים, בילה במשרדם של הוריו יחד עם כלבו. שני הוריו היו עסוקים בקריירה והמשפחה ניזונה בדרך כלל מ- Take a way.
כל חלומו של תיאודור בון היה להמשיך דרך הוריו. מסלול חיו תוכנן בשלבים הבאים: תיכון, קולג' וההמשך לימודי משפטים במטרה להיות עורך דין.
תיאודור בון - הדמות הראשית בספר "נאשם" בפריצה לחנות מחשבים, ולראייה נמצא בלוקר ציוד שנגנב מאותה חנות. הוריו של תיאודור מאמינים לבנם, ומניחים שחקירת המשטרה תחשוף את האשם.
מעת מציאת השלל בלוקר שלו- תיאודור נתפס כפושע וחיו הופכים לסיוט. אבן נזרקת לעבר חלון משרדם של הוריו, אופניו מפונצרות מעת לעת, וחבריו בבית הספר מביטים בו שלא כתמול שלשום.
דודו של תיאודור עומד לימינו, ובהברקה של רגע הדוד פותר את התעלומה.
את הספר הקודם של הסדרה לא קראתי, אך ניתן לקרוא את הספר הנוכחי ללא כל קשר.
העלילה קצבית, מרתקת ללא תחכום אך היא סוחפת וקלילה.
ג'ון גרישם הוא סופר שכותב מקסים למבוגרים, אין סיבה שהספר הנוכחי לא יהיה מרתק לבני הנוער.
למבוגרים הספר הזה הוא כמו פיצה, שחסר בה קצת תחכום ותוספות כמו פיטריות, זיתים, אורגנו וכו'. לבני נוער זו תהיה פיצה עם גבינה צהובה בלבד, ומספיק מושלמת כדי לספק את רעבונם.
אין כאן המלצה או אי המלצה – הכול תלוי איזה סוג של פיצה תפצה אתכם ותשביע את רעבונכם.
לי יניני”

“ספר נוער של גרישם. ספר בינוני ומטה. אם הקהל הוא נערים אפשר כנראה לחפף, העיקר שהספר יהיה "חינוכי". אז אמנם אין כאן אלימות קשה, אין כאן תיאורים מיניים בוטים. ויש כאן הרבה מהאהוב על גרישם: עורכי דין ובתי משפט. גרישם אפילו מוסיף נימה דידקטית לספר: תיאודור החנון, פרח משפטנים, נקלע לצרה, מעלילים עליו עלילה והוא צפוי למשפט ולמאסר בעוון גנבה. אך אל דאגה, ילדים. תיאו הוא ילד טוב, בן למשפחה טובה (אלא מה - אבא ואמא עורכי דין...). הולך לפגישות בצופים ומייצג בחנם רוכלת משוק האכרים שמואשמת בכך שהלמה שלה ירקה על הפקח העירוני. כמו כן הוא מקפיד על כללי בית הספר, מכבד את הוריו, ואפילו הולך אתם למפגשי יום ראשון אצל חברי המשפחה המבוגרים. בקיצור - אין סיכוי שילד חמד כזה יסתבך באמת. דידקטי, מוסרני, משעמם. אפילו עלילת הגנבה פשוט לא מעניינת. משהו שגרישם כתב בתור לרופא השיניים או משהו מעין זה. נעלבתי בשם קהל היעד - פשוט ספר מיותר.”